רקע כללי
לקראת ט"ו בשבט הבא עלינו לטובה מרבים ברכישת פירות שונים לשם עריכת סדרי ט"ו בשבט וכד'. חלק ניכר מהפירות הללו מיובאים מחו"ל. מכון כת"ר נדרש לשאלה האם קיימת חובה על פי ההלכה להעדיף רכישת פירות אשר גדלו בארץ ישראל ע"י מגדלים יהודים, על פני רכישת פירות מיובאים.
לשאלה זו שלושה היבטים: מצד העם – העדפת רכישה מיהודים. מצד הארץ – חיזוק יישוב הארץ. מצד התורה – קדושת הפירות וקיום מצוות התלויות בארץ.
להלן נסקור היבטים אלו.
רכישה מישראל
על הפסוק[1]: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" דורשים חז"ל: "מנין כשאתה מוכר, מכור לישראל חברך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור, ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך:"[2] מכאן שיש להעדיף רכישת מוצרים מיהודים אפילו כאשר הדבר כרוך בתשלום גבוה יותר.[3] אמנם אם היהודי מעלה את המחיר ביחס למי שאינו יהודי, באופן שרכישה ממנו מהווה הפסד מרובה – מותר לרכוש גם ממי שאינו יהודי[4].
יש עוד לציין שכאשר מדובר בישראלי המצוי בסכנה של התמוטטות כלכלית הרי שהרכישה ממנו מחוייבת גם מדין צדקה ועל כן יש לרכוש אצלו אף אם הדבר כרוך בהפסד מרובה – בכפוף ליכולתו הכלכלית של הרוכש.[5]
חיזוק יישוב ארץ ישראל
רכישת תוצרת חקלאית ישראלית מחזקת את עבודת האדמה בארץ ישראל המהווה מצווה חשובה[6], ומסייעת לחיזוק מצוות יישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה, וכל כן בודאי שיש להעדיפה על פני תוצרת חקלאית מחו"ל.[7] עניין זה חשוב בכל השנה אך עוד יותר מכך בט"ו בשבט בו אנו מדגישים במיוחד את ערך הנטיעות בפרט והחקלאות בכלל בארץ ישראל.
קדושת הפירות
יש מהפוסקים שמשמע מדבריהם שכאשר מונחים לפני אדם פירות מסוגים שונים – עליו להקדים ולברך על פירות ארץ ישראל משום שיש בהם מעלת שבח ארץ ישראל[8]. ואף הפוסקים הסוברים שאין דין קדימה הלכתית בברכה על פירות ארץ ישראל[9] מודים שמעלה וקדושה מיוחדת יש באכילת פירות אלו, וכך כותב בעניין זה הב"ח[10]: "קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ… ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו (= ברכה מעין שלוש) ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".
דברים חריפים בעניין זה כתב בעל ערוך השולחן[11]: "הנכון לאיש הישראלי לבכר פרי ארצנו הקדושה על פרי ארץ העמים, איה כבודו יתברך איה כבוד התורה הקדושה, שבפסוקים רבים השתבחה בשבחה של ארץ ישראל, איה כבוד משה רבינו שהתחנן אעברה נא ואראה הארץ הטוב ומה שונים דרכנו מדרכי רבותינו חכמי התלמוד שלהי כתובות דר' אבא מנשק כיפי דעכו ר' חייא מגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואילו האנשים מגנדרים בעפרא דארץ אחרת ומנשקים פירותיהם, וישליכו פריה וטובה של ארץ הקדושה ככלי אין חפץ בו."
סיכום:
לקראת ט"ו בשבט נכון לרכוש פירות שגדלו בארץ ישראל ולהעדיפם על פירות מיובאים מחו"ל. העושה כך מחזק את החקלאים ואת החקלאות היהודית בארץ, ושותף בזה במצוות יישוב ארץ ישראל. כמו כן מראה הוא בכך את הכרתו במעלתה וחביבותה של ארץ ישראל ובקדושת פירותיה.
[1] ויקרא פרק כה יד
[2] רש"י שם עפ"י תורת כהנים
[3] אף שהרמב"ם והשולחן ערוך לא הביאו זאת להלכה, כך פסק בשו"ת הרמ"א (סימן י), והדגיש שאין לומר שדין זה הוא רק כאשר המחירים זהים, אלא גם כאשר הגוי מוזיל, אם הדבר אפשרי, יש לקנות מיהודי. וכ"כ באהבת חסד חלק א פרק חמישי סעיפים ו, ז. ור' בעניין זה גם בספר כתר כרך ו סימן נב.
[4] ונראה ששיעור הפסד מרובה לעניין הוא שישית, דהיינו אם היהודי מייקר את מוצריו בששית – אין חובה לרכוש אצלו. ר' ספר נחלת שבעה תשובות סימן נה, שו"ת מנחת יצחק ג קכט.
[5] עפ"י הרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ז. וכן כתב במנחת יצחק שם. במצב כזה יש מקום להחשיב את ההפרש שבין המחיר בו ניתן היה לרכוש את המוצר אצל אחר לבין המחיר בו הוא רוכש את המוצר כרגע כחלק ממעשר כספים – ר' תשובות והנהגות חלק ב תעז. שו"ת עטרת פז חלק ראשו כרך ג חושן משפט סימן י. ספר כתר שם הערה 8. לעניין זה קודמים עניי ארץ ישראל לעניי חו"ל – ר' שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנא סעיף ג. מסתבר שאין הבדל בין יהודי לבין מי שאינו יהודי ובלבד שהוא אזרח מדינת ישראל ר' מסכת גיטין סא ע"א, רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז הלכה ז, והלכות מלכים פרק י הלכה יב.
[6] חידושי חתם סופר למסכת סוכה פרק לולב הגזול.
[7] ר' שו"ת ישועות מלכו חלק אורח חיים סימן מו שכתב ביחס לאתרוגי ארץ ישראל: "ראוי והגון למען ישוב א"י לברך על אתרוגי א"י והמצוה מהודרת במצות חיבוב א"י וישוב א"י כי עי"ז יוכלו רבים שם להתפרנס (גם יש בזה קצת רמז ע"פ פנימיות ואין מפרשין לחכם כיו"ב) לכן ודאי אם הי' במוסכם אצל רוב חכמי המדינה לפרסם ברבים שנכון יותר לצאת באתרוגי א"י הכשרין ע"פ דין בלא פקפוק מלצאת באתרוגי קורפו אף על פי שהן מהודרין יותר, ואין להביט על מראיהן וגובה קומתן". שדי חמד כרך ג מערכת למ"ד כללים כלל קמא לולב סעיף לב ד"ה בשו"ת דבר אליהו. ספר עץ הדר לרב קוק זצ"ל. דברים דומים כתב בשו"ת משפטי עוזיאל חלק א' או"ח סימן כד וז"ל: "משום חבת הארץ ומצות ישוב ארץ ישראל מצוה להדר אחרי אתרוגי ארץ ישראל כדי להחזיק ידי העמלים בה לישב הארץ באוכלסי ישראל, וכל המבכר אתרוגי חו"ל הרי הוא חוטא לעמו וארצו בזה שמרפה את ידי אחיו היושבים בארץ ממעט כח קליטתה לאוכלוסי ישראל המצפים להתישב בה להחיות אדמתה ולהתפרנס מעמל ידיהם, מעטם זה אני אומר מצוה וגם חובה היא לבכר תוצרת הארץ בתבואתה ותעשיתה"
[8] כך משמע מדברי הישא ברכה בספר מעשה איש (או"ח סימן ד).
[9] שו"ת משפטי עוזיאל שם חולק על הישא ברכה וסובר שאין מקור להקדמה זו.
[10] על הטור אורח חיים סימן רח
[11] מכתבו מובא בשדי חמד חלק ג מערכת הלמד כלל קמא סעיף לב ד"ה ומצאתי אצלי.
