במחקר שפורסם לאחרונה ב- כתב עת להפרעות רגשיותצוות חוקרים מהולנד השווה את ההשפעות של תרופות נוגדות דיכאון וטיפול בפעילות גופנית בצורה של ריצה מבוססת קבוצה על הבריאות הפיזית והנפשית של חולים עם הפרעות חרדה ודיכאון.
לימוד: תרופות נוגדות דיכאון או ריצה: השוואת השפעות על בריאות נפשית ופיזית בחולים עם הפרעות דיכאון וחרדה. קרדיט תמונה: יעקב לונד / Shutterstock
רקע כללי
גוף הוכחות הולך וגדל מצביע על כך שהפרעות חרדה ודיכאון יכולות להשפיע לא רק על הבריאות הנפשית אלא גם על הבריאות הגופנית, כולל חסינות, כוח ובריאות הלב. לאחר טיפול פסיכולוגי, מאמינים שתרופות נוגדות דיכאון הן אפשרות הטיפול היעילה הבאה שניתן לסבול אותה במידה מספקת. עם זאת, התגובה לתרופות נוגדות דיכאון ועוצמת תופעות הלוואי משתנות עבור מטופלים שונים.
טיפול בפעילות גופנית הומלץ כצורה חלופית של טיפול בחרדה ודיכאון. מחקרים מצאו כי התערבויות בפעילות גופנית במקרים של דיכאון קל עד בינוני יעילים כמו פסיכותרפיה ותרופות נוגדות דיכאון. יתר על כן, במקרים של דיכאון חמור, טיפול בפעילות גופנית ממשיך להועיל כטיפול משלים. בעוד שהמחקרים על ההשפעה של טיפול בפעילות גופנית על חרדה אינם רבים כמו אלה על דיכאון, הממצאים הנוכחיים מבטיחים.
למרות שההשפעה של טיפול בפעילות גופנית ותרופות נוגדות דיכאון על תוצאות בריאות הנפש בחולים עם הפרעות חרדה ודיכאון דומות, בהתחשב בכך שהמנגנונים הפתופיזיולוגיים הבסיסיים שונים, ההשפעה של שני הטיפולים על הבריאות הפיזית של החולים עשויה להיות שונה.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, החוקרים ערכו מחקר התערבות שנמשך 16 שבועות כדי לבחון כיצד תרופות נוגדות דיכאון וטיפול בריצה קבוצתי שונים בהשפעותיהם על הבריאות הנפשית והפיזית של חולים עם הפרעות חרדה ודיכאון.
המחקר בחן תוצאות בריאותיות נפשיות כגון מצב אבחון וחומרת התסמינים, בעוד שתוצאות הבריאות הגופניות כללו מדדים לבריאות חיסונית ומטבולית, שונות בקצב הלב, תפקודי ריאות, משקל גוף, כושר וכוח אחיזת היד. החוקרים שיערו שתוצאות הבריאות הנפשיות לא יהיו שונות מאוד עבור שתי ההתערבויות, אך אלו הקשורות לבריאות גופנית יהיו שונות.
המשתתפים נכללו במחקר אם הם היו בין הגילאים 18 עד 70 שנים והיו בעלי אבחנה נוכחית של הפרעת דיכאון מג'ורי או הפרעת חרדה כגון הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה כללית, אגורפוביה או פוביה חברתית. אנשים שהשתמשו בתרופות נוגדות דיכאון בשבועיים הקודמים, התאמנו באופן קבוע, היו בסיכון אובדני חריף, היו בהריון, או שהיו להן התוויות נגד לאחת משתי ההתערבויות לא נכללו.
Escitalopram, שהוא מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיבי עם תופעות לוואי נמוכות ויעילות גבוהה, היה התרופה נוגדת הדיכאון ששימשה כאחת משתי ההתערבויות. יומן ניהול ויומן המטופל שימשו לקביעת היצמדות להתערבות.
ההתערבות האחרת כללה 45 דקות של ריצה חיצונית בפיקוח פעמיים עד שלוש בשבוע במשך 16 שבועות. כל המשתתפים שעברו התערבות זו לבשו מד דופק, שעזר לאשר עמידה במשטר האימון.
דגימות סוכר בדם בצום מהמשתתפים שימשו להערכת רמות הגלוקוז, הטריגליצרידים וכולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה. כמו כן נמדדו רמות סרום של אינטרלוקין-6, אינטרפרון-γ, גורם נמק גידולי-α וחלבון C-reactive. בדיקות שונות אחרות שימשו להערכת פעילות מערכת העצבים האוטונומית, רמות הכושר ותפקוד הריאות.
תוצאות
המחקר מצא שבעוד שתוצאות הבריאות הנפשיות של שתי ההתערבויות היו דומות, לטיפול בריצה הייתה השפעה טובה יותר משמעותית על תוצאות הבריאות הגופניות מאשר תרופות נוגדות דיכאון.
מאפייני בריאות גופניים כגון משקל גוף, היקף מותניים, קצב לב, שונות בקצב הלב ולחץ הדם היו שונים באופן משמעותי בין שתי ההתערבויות. הקבוצה שעברה טיפול בריצה הראתה יותר שיפורים בכל הגורמים הללו מאשר זו שטופלה בתרופות נוגדות דיכאון. רמות החלבון והטריגליצרידים תגובתי ב-C נמצאו גם שונות בין ריצה לטיפול והתערבויות נוגדות דיכאון.
התוצאות הראו גם שסוג ההכללה לא השפיע על השפעות הטיפול, וההבדלים בתוצאות היו זהים כאשר המשתתפים חולקו אקראית או כאשר הם בחרו את ההתערבות בהתאם להעדפתם. עם זאת, ההקפדה על הטיפולים הייתה שונה באופן משמעותי, כאשר לתרופות נוגדות דיכאון שיעור היצמדות גבוה יותר (82%) מאשר טיפול בריצה (52%). החוקרים מאמינים כי לממצא זה יש חשיבות מאחר שיכולות להיות לו השלכות משמעותיות בהמלצה או במרשם של טיפול בחרדה או דיכאון.
מסקנות
בסך הכל, הממצאים דיווחו כי בעוד ששיעורי ההפוגה של הפרעות חרדה ודיכאון היו דומים עבור ריצה ותרופות נוגדות דיכאון, התוצאות הבריאותיות הגופניות שונות באופן משמעותי בין שתי ההתערבויות.
טיפול בתרופות נוגדות דיכאון הביא להגברת לחץ הדם, היקף המותניים, טריגליצרידים ושונות נמוכה יותר בקצב הלב, דבר המעיד על סיכון גבוה יותר לתסמונת מטבולית. לעומת זאת, טיפול בריצה הראה שיפורים בכל האינדיקטורים המטבוליים והקרדיווסקולריים. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של הכללת פעילות גופנית כפרקטיקה סטנדרטית בטיפול בהפרעות חרדה ודיכאון.
