(Datilin) – כשרוברט חזן למד לקראת הדוקטורט שלו. מאוניברסיטת קולומביה באמצע שנות ה-60, מעט אוניברסיטאות אמריקאיות גדולות הציעו משרות לחוקרי מדעי היהדות.
התחום נחשב לפרובינציאלי מדי ומערכת האוניברסיטאות האמריקאית הייתה זרה לחוקרים שעברו הכשרה אירופית שלימדו את הנושא במקומות כמו ישיבת יוניברסיטי, הסמינר התיאולוגי היהודי, היברו יוניון קולג' ובין המוסדות הלא יהודיים המעטים, קולומביה והרווארד.
זה ישתנה בעשור הבא, כאשר חוקרים צעירים כמו חזן וארגון חדש, האגודה למדעי היהדות, החלו למשוך מימון ועניין. עד מהרה התפוצץ מספר החוקרים שקיבלו כסאות במדעי היהדות או משרות ממומנות. חזן היה בין המובילים את הממונה כמלומד באוניברסיטת אוהיו סטייט, קווינס קולג' ואוניברסיטת ניו יורק, וכחבר ומאוחר יותר נשיא האקדמיה האמריקאית למחקר יהודי, אגודה עשירה אך מנומנמת שהוקמה על ידי משמר ותיק.
בין היתר התעקש הדור החדש כי חוקרי מדעי היהדות יתאימו לסטנדרטים המצופים מאקדמאים בתחומים אחרים.
"הרעיון היה: בואו נביא את האקדמיה האמריקנית למחקר יהודי למציאות החדשה הזו, שבה לימודי יהדות אינם מוגבלים לכמה מוסדות יהודיים, אלא נמצאים בכל רחבי הארץ", חזן, שכיהן כנשיא ה-AAJR מ. 1995-2000, אמר בראיון.
חזן, מבכירי החוקרים בתחום ההיסטוריה היהודית ויחסי נוצרים-יהודים בימי הביניים הגבוהים, נפטר ב-12 בפברואר, בן 87.
על מותו הודיעה עמותת בוגרי וקסנר, תכנית שהכינה סטודנטים לתארים מתקדמים לקריירה בכמורה, לימודי יהדות אקדמיים ושירות יהודי קהילתי. הוא עמד בראש הוועדה המייעצת שלה במשך 25 שנה.
חזן היה פרופסור אמריטוס ללימודי עברית ויהדות של SH והלן ר. שויר באוניברסיטת ניו יורק, שם, כיו"ר מייסד של המחלקה ללימודי עברית ויהדות, הוא דגל בתוכניות דו-תואר לאנשי מקצוע יהודים לעתיד באמצעות בית הספר וגנר. למנהל ציבורי ובית הספר לחינוך שטיינהרדט.
מחברם של תשעה ספרים ועשרות מאמרים, עבודתו, לפי האנציקלופדיה יודאיקה, "מאופיינת בפרספקטיבה מגוונת על יחסי יהודים-נוצרים שלא תמיד התאפיינו בעוינות בשום אופן". בספרים כמו "בשנת 1096: היהודים ומסע הצלב הראשון" ו"הערכה מחדש של החיים היהודיים באירופה של ימי הביניים", הוא תיאר את היהודים "לא רק כקורבנות אלא גם כאנשים המתמודדים באופן פעיל עם סוגיות הליבה של היום באופן ש משקף את המאמצים של הרוב הנוצרי שמסביב".
בשנת 1998 זכה בפרס הספר היהודי הלאומי בהיסטוריה יהודית על "יהדות אירופה ומסע הצלב הראשון".
חזן נולד ב-1936, בנם של אברהם ואידה חזן, וגדל באלבני, ניו יורק. הוא קיבל את התואר הראשון שלו בקולג' קולומביה בשנת 1958 ואת הסמכתו לרבנות מ-JTS בשנת 1962. הוא לימד ב-JTS כסטודנט לתואר שני בשנים 1962–1967. בקולומביה היה תלמידו של סאלו ויטמאייר ברון, דמות חלוצית בלימודי יהדות בקולומביה משנת 1930 ועד פרישתו לגמלאות ב-1963.
בסמינר של קולומביה עם הפילוסוף יוסטוס בוכלר, נזכר חזן, הוא נמנע מלתאר את תוכניות הקריירה שלו, בהנחה שיש מעט הזדמנויות לחוקר במשרה מלאה במדעי היהדות. במקום זאת, בוכלר אמר לו, "איזה רעיון נהדר… אם היית מסיים עכשיו, לא הייתה עבודה זמינה עבורך." אבל הקמפוס האמריקאי, אמר בוכלר, "הולך להשתנות במהלך העשור הבא ועד שתסיים" יהיו תפקידים.
בוכלר היה נבואי. חזן סיים את עבודת הדוקטורט שלו, על יהדות המאה ה-13 בצפון צרפת, ב-1967, "בדיוק בנקודה שבה נוצרה תוכנית חדשה במדינת אוהיו, והבטחתי את התפקיד החדש". הוא לימד באוניברסיטת אוהיו סטייט בין השנים 1967–1980, שם שימש גם כמנהל מרכז מלטון ללימודי יהדות. לאחר שהות קצרה באוניברסיטת תל אביב, עבר חזן לקולג' קווינס של אוניברסיטת סיטי ניו יורק, שם כיהן בין השנים 1981–87, בין השאר כמנהל המרכז למדעי היהדות. משנת 1987 שימש כפרופסור שוייר למדעי היהדות באוניברסיטת ניו יורק.
בין הספידו לחזן היה ההיסטוריון ג'פרי וולף, שתרם חיבור לכרך השישי של "ההיסטוריה של קמברידג' של היהדות", שנערך על ידי חזן. "מהאינטראקציות בינינו למדתי שלא רק שהוא היה מלומד בדרגה הראשונה, הוא גם היה מאוד מנשי", כתב וולף בפייסבוק.
בנוסף להובלת AAJR, היה חזן נשיא האגודה למדעי היהדות בשנים 1988–1991. "מחקרים בהיסטוריה אינטלקטואלית וחברתית יהודית של ימי הביניים", חגיגית, או אוסף מאמרים לכבודו, הופיע ב-2012. בהקדמתם ציינו העורכים את מלגת לימודיו, תפקידו בבניית תחום לימודי היהדות ומאמציו להכשיר אנשי מקצוע מוקדש לשירות קהילתי יהודי ולחינוך.
"לכל המאמצים הללו", הם כתבו, "הוא הביא בעקביות את תעודותיו המלומדות ללא דופי, את החוש הניהולי שלו ואת היושרה והידידות שבהן הוא כל כך ידוע".
רשימת ניצולים לא הייתה זמינה מיד.
