עצב מתמשך, עייפות, שינויים בשינה ותאבון, או אובדן עניין הם תסמינים שכיחים אצל אמהות הסובלות מדיכאון פרינידתי. כיצד התסמינים הללו מתפתחים? מחקר חלוצי הלך בדרכיהן של אמהות עם מצב זה. היא הגיעה למסקנה כי רגישות גבוהה לגירויים פנימיים וחיצוניים יכולה להגדיל את הסיכון לדיכאון, בעוד שתמיכה בת זוג במהלך ההיריון משפיעה על מגן.
התקופה הלידה מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כמרווח הזמן שמתחיל בשבוע ה -22 של ההיריון ומסתיים 7 ימים לאחר שנולד התינוק. תקופה זו מסומנת על ידי שינויים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים משמעותיים, מה שהופך אותה לתקופה קשה עבור נשים רבות. בין 10% ל -25% מהנשים פגיעים לדיכאון ללידה, שיכול להופיע במהלך ההיריון ולהמשיך עד שנה לאחר הלידה. עצב מתמשך, עייפות, שינויים בשינה ותאבון או אובדן עניין הם תסמינים שכיחים, עם השפעה משמעותית על בריאותם הרגשית של האם והתינוק.
למרות שהסימפטומים של דיכאון לידה מזוהים היטב, יש פחות ידע על אופן ההתפתחות של התסמינים הללו. כדי להעמיק תחום זה, מחקר שהובל על ידי מריה ספינלי, בתמיכת קרן ביאל, היה הראשון שעוקב אחר מסלולי הדיכאון הפרינאליים בארבע נקודות זמן שונות – בסוף ההיריון, וב -3, 6 ו -9 חודשים לאחר הלידה.
כחלק מהעבודה הזו, חוקרים מאוניברסיטת G. d'Annunzio Chieti -Pescara ואוניברסיטת פאביה (איטליה) ביצעו מחקר אורכי עם 88 אמהות ללא אבחנה קלינית, ובוחנו את תפקידי הגורמים הפרטניים, כמו חשיבות של SPS – רגישות לעיבוד חושי (העוסק בנתיבות גבוהה יותר ותגובתיות, כגורמים חיצוניים).
במאמר "דיכאון אימהי בתקופת הלידה: תפקיד הרגישות לעיבוד חושי ותמיכה חברתית והשפעתו על ההשפעה השלילית של התינוקות", שפורסמה בכתב העת Scientific Journal Frontiers בפסיכולוגיה, חשפו החוקרים כי הם גם בדקו את תפקיד הדיכאון לפני הלידה על הטמפרמנט השלילי של התינוקות כסמן מוקדם של התאמה רגשית.
התוצאות הראו כי ירידות במצב הרוח מיד לאחר הלידה, אך נוטה להשתפר עם הזמן, כאשר אמהות עם רגישות גבוהה ופחות תמיכה בשותפים פגיעות יותר לרגשות שליליים. לכן רגישות גבוהה יכולה להגדיל את הסיכון לדיכאון, בעוד שתמיכה בבני זוג במהלך ההיריון משפיעה על מגן. המחקר גילה גם כי דיכאון טרום לידתי יכול להשפיע על התגובה הרגשית של התינוק, ובמיוחד להגדיל את נגישותם להשפעה שלילית, ולשמש כגורם לחץ טרום לידתי.
מחקר זה יכול לעזור ביצירת תוכניות תמיכה לאמהות, וקידום התאמה רגשית טובה יותר עבורם ולתינוקותיהן ".
מריה ספינלי
בהתחשב בהשפעתו המשמעותית, "השתתפות השותפים צריכה להיות מרכיב חיוני בתוכניות הורות שנועדו לטפח קשרים חיוביים כבר מתחילת ההיריון, להניח את היסודות לדינמיקה משפחתית תומכת ומעבר בריא יותר להורות", מדגיש החוקר.
בכל הנוגע לדיאד של אם-התא, שיפור וקידום נגיעה אינטראקטיבית רגשית בתקופה שלאחר הלידה יכול לשפר את הקשר בין השניים, להפחית את הלחץ, עם היתרונות הן למצב הרגשי של האם והן של ההתאמה הרגשית של התינוק. "התפקיד החיובי של חוויה מישושית יכול לשמש בסיס לתוכניות התערבות שמטרתן לקדם מערכות יחסים בטוחות ותומכות בתחילת החיים", מציין ספינלי.
למידע נוסף על הפרויקט "131/20-מחיבור פנימי לדיאדי: ההשפעה של התערבות מיינדפולנס על סינכרוניה ביו-התנהגותית של האם" כאן.
