קיצור דיני תשעה באב

א. הקדמה

• אמרו חז"ל במסכת תענית :"רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְתִשְׁעָה בְאָב אֵינוּ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאָכָה בְתִּשְׁעָה בְאָב וְאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם אֵינוֹ רוֹאֶה בְשִׂמְחָתָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה סו) "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אוֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאָבְּלִים עָלֶיהָ", מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְשִׂמְחָתָהּ, וּשְׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם אֵינוֹ רוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ.".

• מטרת צום תשעה באב הינה להתעסק בתשובה, באבלות על ביהמ"ק, בלימוד אגדות החורבן, סיפורי השואה וכדומה. אין המטרה של יום זה לחפש דרכים להעביר את הצום מהר ככל שניתן ע"י מלאכה שאינה חיונית, שינה, צפייה בסרטים (שאינם מענייני החורבן) וכו'. כדאי הוא בית מקדשנו שנקדיש למענו כראוי ולו יום אחד בשנה, גם אם הדבר "עולה" במחירו של יום חופשי, וכמובן שאין זה מן הראוי להשתמש ביום קדוש זה להשלמת כל ה"סידורים" שנצטברו במשך הזמן.

• מותר וראוי לעסוק בתשעה באב בלימוד מענייני היום, כדוגמת לימוד מגילת איכה, אגדות החורבן ופירושיהם, ספרי השואה (כגון: אם הבנים שמחה, אש קודש וכו') וכדומה. יתר על כן, יש רבים המתירים ללמוד תורה בכל עניין בתשעה באב, ובכל מקרה, עדיף להתעסק בכל לימוד תורה, גם אם זה לימוד ה"משמח את הלב" מאשר להתעסק בקריאת עיתונים ובשאר דברים שאינם מענייני הצום.

• אין די ב"אמירת" קינות בתשעה באב. יש לקונן קינות. על מנת לזכות לכך, ראוי לכל אדם שיתכונן במעט לפני אמירת הקינות ע"י עיון בקינות, בביאוריהן ובמקורותיהן על מנת שיכיר את תוכנן, ויוכל ביתר קלות להתחבר לכאב ולטרגדיית החורבן שמאחוריהן. טוב לומר מעט בכוונה מהרבה ללא כוונה. בכל מקרה, אין להפוך את אמירת הקינות למרדף אחר החזן ולתחרות קריאה מהירה.

• אין לעסוק בשיחות של שחוק וקלות ראש וכן בשיחות בנושאים של שמחה וחולין. אין זה מן הראוי לתכנן במהלך התענית טיולים ואירועים או לעסוק בכל דבר בטל, בבחינת תפיסת הטפל והנחת העיקר.

ב. סעודה מפסקת

• ע"פ המשנה במסכת תענית אין לאכול בסעודה המפסקת שני תבשילין. סעודה זו אמורה להיות מצומצמת וצנועה , בעצבות ובשפלות . ע"כ נוהגין לאכול את הסעודה הגדולה לפני הסעודה המפסקת, להפסיק ע"י תפילת מנחה ואז לאכול את הסעודה המפסקת . בכל מקרה, אין להפסיק בברכת המזון ומיד לגשת לאכילת הסעודה המפסקת, כי גורם לברכה שאינה צריכה , אלא צריך להפסיק ממש בין שתי הסעודות ולהשתדל להקדים את הסעודה הראשונה ככל שניתן .

• לא ישביע את עצמו לחלוטין בסעודת הקבע כדי שתהיה אכילת הסעודה המפסקת אכילה הגונה וראויה

• נוהגים לאכול ביצה עם מעט אפר עליה זכר לאבלות ולחרבן. הביצה נחשבת כתבשיל ולכן אין לאכול תבשיל אחר.

• יש לאכול פת עם הביצה כדי שתחשב לסעודה ונוהגים לאכול פת עם מעט אפר .

• קפה ותה אינם נחשבים כתבשיל ומותרים.

• דבר מאפה אינו נקרא תבשיל ומותר , ולא יאכל דברי מאפה מענגים.

• אין לאכול ולשתות בסעודה המפסקת דברים מענגים שאינם הכרחיים (כגון: טיבול בקטשופ, שתיית בירה וכדומה) ובסעודת הקבע הראשונה, מותר לו לאכול כדרכו.

• בסעודה המפסקת יש לישב ע"ג הקרקע ויולדת, מעוברת, חולה וזקן פטורין.

• אין יושבים שלשה ביחד כדי שלא יתחייבו בזימון.

• מותר לאכול אכילת ארעי לאחר הסעודה המפסקת עד שקיעת החמה, ומ"מ ראוי להתנות שיוכל לאכול עד השקיעה, ואם שכח להתנות יכול לאכול (אא"כ התנה בפירוש שלא יאכל יותר).

ג. מעוברת, מינקת, יולדת וחולה

• יולדת במהלך 30 יום מלידתה פטורה מלצום אא"כ בטוחה ביכולתה לצום. ומ"מ תשתדל לצום לפחות עד הבוקר . אם החלה לצום וחשה שקשה עליה הדבר – תפסיק מיד.

• מעוברת צמה כרגיל. אמנם, בכל מקום של ספק מחלה הנובעת מן הצום, כגון: חולשה יתירה, סחרחורות מעבר לרגילות, דפיקות לב, לחץ דם חריג וחום הנובע מהצום, יש מקום להקל ולאכול ובפרט בחודשי ההריון הראשונים. בכל מקרה מעין זה, רצוי לעשות שאלת רב אם ניתן. עכ"פ, אין להחמיר סתם ולסכן את ההריון חלילה.

• מינקת צמה כרגיל. אמנם במקום שהתינוק יונק בלבד ואין לה די חלב וכן בכל חשש שהחלב יפסק כתוצאה מהצום יש מקום להקל ולאכול ולשתות כפי הנצרך לה. כאמור לעיל, רצוי לעשות שאלת רב בכל מקרה כנ"ל. עכ"פ, אין צורך לתת לתינוק היונק בלבד תחליפי חלב בכדי שלא להפסיק את הצום.

• חולה שהתענית קשה לו אף שאינו מרותק למיטתו, מותר לו לאכול ולשתות ככל צרכו. אמנם, אם סובל ממיחושים בעלמא, כגון: כאב ראש או כאב בטן, לא יפסיק את הצום בשל כך.

• מותר ליטול כדורים וגלולות. מי שחייב מים לבולעם, ישתמש במים בכמות מינימלית (ויש עניין לערב במים דבר מר, כך שלא תהיה הנאה מהמים).

• בכל מקום שהותר לאכול ולשתות, אין צורך באכילת שיעורין . אעפ"כ יש לאכול רק כפי הנצרך להתאושש ולהמשיך בתענית ככל שניתן – אין כל מושג הלכתי של "שבירת הצום". בכל מקרה, אין לאכול ולשתות מאכלי תענוגים .

ד. תפילות

• נוהגין להסיר הפרוכת בליל ת"ב ולתלותה מחדש במנחה.

• ערבית: לאחר תפילת עמידה של ערבית אומרים קדיש עם תתקבל. לאחר מכן מגילת איכה, קינות "ואתה קדוש" וקדיש שלם ללא תתקבל.

• תפילת שחרית : א"א פטום הקטורת ולא קרבנות למעט קרבן התמיד וי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן.

• אין נושאין כפיים בשחרית.

• ציצית קטן : יש ספק לגבי הברכה ולכן טוב לישן בציצית.

• מנהג העולם שלא לנשק הציציות בברוך שאמר ובקריאת שמע.

• במנחה : המנהג הנכון לקרות פרשיות ק"ש עם התפילין . (אע"פ שהמשנ"ב כתב שיש להזהר בזה שלא יהא כלומד בתורה, כתבו רבים מן האחרונים שאין לחוש לכך כיוון שמתכוון מצד מצוות תפילין).

• בתפילת "נחם" – כאשר מזכירים את "העיר האבלה החריבה הבזויה והשוממה" יש לכוון על מקום המקדש, אשר "שועלים הלכו בו".

• אין זה מכבוד בית הכנסת לשבת בו יחפים ללא גרביים וע"כ ההולך בנעלי בית, אין לו להסירם בבית הכנסת .

• קידוש לבנה : אם חל תשעה באב ביום ה' ממתינים עם קידוש לבנה למוצ"ש כדי שיעשה מתוך שמחה ולא מתוך ניוול ואבלות .

ה. רחיצה וסיכה

• רחיצה להעברת לכלוך מותרת , אמנם רק במקום הטינוף.

• נטילת ידיים מותרת עד קשרי האצבעות.

• אם שוטפים מאכלים או מדיחים כלים לצורך ארוחת הערב (לאחר חצות היום כמובן) יש להזהר שלא לשטוף במים חמים.

• רחיצת הפה אסורה, אמנם מותר לצחצח במברשת ללא משחה ומים ובתנאי שלא יבלע. מי שיש לו צער גדול מאוד, יכול אף לשטוף במים ללא משחה ובתנאי שלא יבלע ולא יגיעו מים לגרונו.

• שימוש בבשמים : הדבר נמצא במחלוקת האחרונים וראוי להחמיר אא"כ יש צורך גדול. בכל מקרה גם האוסרים דנו בהרחת בשמים כגון: טבק ובכל שימוש אחר לצורך תענוג . בשימוש בבשמים למטרות ניקיון גרידא כגון : דאודורנט – ניתן להקל בכל מקרה.

ו. נעילת הסנדל

• נעל שאינה עשויה מעור אך מחופה בעור (מלמעלה או מהצדדים)- אסורה. ואם זוהי רצועה קטנה שאינה מחזיקה את הנעל – יש להקל בכך.

• כיום שאין הבדל רב בין נעלי עור לנעלים אחרות, אין מקום להקל לחולה וליולדת בנעילת הסנדל אלא אם כן יש צורך גדול בכך.

ז. איסור מלאכה

• יש להימנע ממלאכה עד חצות אא"כ המלאכה חיונית. במה דברים אמורים : במלאכה ארוכה שמסיחה הדעת מן האבלות, אמנם מלאכה קצרה כגון: קשירה, הדלקת נר וכדומה מותרת.

• מלאכת דבר האבד מותרת.

• בישול למוצאי הצום: מותר מחצות היום.

• עישון: הפוסקים התירו מחצות היום ויש להחמיר ולאסור לפחות ביום זה מדין "ונשמרתם לנפשותיכם מאד" וחמירא סכנתא מאיסורא. •

ח. מנהגי אבלות נוספים

• אין יושבים על כסאות וספסלים עד חצות היום כאבלים ממש. מותר לשבת על ספסל נמוך. טוב לשים מפסיק בינו לבין הקרקע כך שלא ישב ע"ג הארץ ממש (ע"פ תורת הקבלה ), ברם למעוברות שהדבר קשה להם וכן לחולים (ובפרט לסובלים מבעיות גב) מותר לשבת כדרכם.

• יש להצטער קצת גם במשכב – לדוג' : במקום שני כרים – לשים אחד (וניתן לגוון בשינוי). • אמירת שלום אסורה, ואסור אף לומר בוקר טוב ועונים בשפה רפה. ומודיעים למי שאינו יודע.

• אין נוהגין לילך לבית הקברות בתשעה באב, ויסוד העניין בתורת הקבלה.

ט. אבלות בעשירי באב

• בעשירי באב נשרף בית מקדשנו וע"כ ממשיכים בו חלק ממנהגי האבלות עד חצות היום.

• בשר ויין אסורים עד חצות אמנם תבשיל בשר מותר (כגון : מרק).

• אסור לברך ברכת שהחיינו על בגד חדש.

• שמיעת מוזיקה אסורה גם היא עד חצות היום.

• לכבס, לספר, להתגלח ולרחוץ – אם חל תשעה באב ביום חמישי , מותרים מהבוקר . ופוסקים רבים מתירים אף מהלילה ובתנאי שעושה כן דוקא לכבוד שבת, ולכן בכיבוס בגדי חול יש להחמיר ולחכות עד חצות היום.