איך הסוכר משפיע על תרגילי הרפיה? מחקר חדש שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת קונסטנץ מספק תובנות חושפניות לגבי הקשר בין גלוקוז בדם למערכת העצבים האוטונומית: צריכת סוכר מנוגדת להרפיה.
מעט סוכר לפני מבחן כיתתי, חתיכת שוקולד לפני משא ומתן חשוב, בר מוזלי לפני מרתון – התפקיד החשוב של הגלוקוז בהתמודדות עם מצבי לחץ נחקר היטב. כאשר אנו צורכים סוכר, הגוף מגיב חזק יותר ללחץ על ידי שחרור יותר קורטיזול. בנוסף, הדופק שלנו נשאר מוגבר למשך זמן רב יותר. משמעות הדבר היא כי יותר אנרגיה זמינה במצבי לחץ חריפים. ההשלכות השליליות ארוכות הטווח ידועות גם הן: סיכון מוגבר ליתר לחץ דם, השמנת יתר ומחלות לב וכלי דם.
מה שנחקר פחות טוב עד היום הוא כיצד צריכת סוכר משפיעה על הרפיה. זו הסיבה שחוקרים בצוות של Jens Pruessner, פרופסור לנוירופסיכולוגיה באוניברסיטת קונסטנץ, ערכו מחקר מקביל, שפורסם כעת ב- כתב העת הבינלאומי לפסיכופיזיולוגיה. ינס פרוסנר מסכם את תוצאות המחקר: "אם הבטן שלך מלאה, תרגילי הרפיה לא יהיו יעילים באותה מידה".
צוות המחקר של קונסטנץ שואף להבין איזה תפקיד ממלאות מערכות האנרגיה של הגוף בהרפיה ואיזו השפעה יש לגורמים מטבוליים בודדים – למשל רמות הגלוקוז בדם. מערכת העצבים האוטונומית, הכוללת את מערכת העצבים הסימפתטית והפאראסימפתטית, שולטת בתהליכים שונים באורגניזם שלנו, כמו דופק ונשימה. "ללב שלנו יש קוצב פנימי שקובע כמה מהר הוא פועם. בעוד שלפעילות סימפטית יש השפעה מגרה ומפעילה ברגעי לחץ, פעילות פאראסימפטטית פועלת כמו בלם ואגלי, ומאטה את פעימות הלב", מסבירה מריה מאייר, המחברת הראשונה של המחקר וחוקרת פוסט-דוקטורט בצוות המחקר של ג'נס פרוסנר.
הרפיה מתוקה?
במחקר השתתפו 94 מבוגרים בריאים. המשתתפים שצמו לפני שהגיעו למעבדה, הוקצו באופן אקראי לצרוך משקה המכיל גלוקוז או מים. לאחר מכן חצי אחד קיבל עיסוי מרגיע, בעוד החצי השני נח ללא התערבות ישירה. פעילות הלב נמדדה באופן רציף. המחברים חישבו מאוחר יותר את השונות בקצב הלב, מדד לפעילות מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הם גם העריכו את תקופת טרום הפליטה, שהיא מדד לפעילות מערכת העצבים הסימפתטית.
איזו השפעה הייתה לסוכר בניסוי זה? כל המשתתפים ציינו כי הם מצאו את העיסוי או את שלב המנוחה מרגיע נפשית. זה בא לידי ביטוי גם בפעילות הלב הנמדדת: טכניקות ההרפיה הפעילו את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, ללא קשר לשאלה אם צרכו סוכר לפני כן או לא. זה כבר הוכח במחקרים קודמים שעיסויים מספקים הרפיה עמוקה יותר בהשוואה למנוחה פשוטה.
במקביל, מערכת העצבים הסימפתטית הופעלה לאחר צריכת סוכר. "משמעות הדבר היא: למרות שהמשתתפים הרגישו רגועים באופן סובייקטיבי, מערכת העצבים הסימפתטית שלהם לא האטה, אלא שמרה על הגוף במצב עוררות גבוה יותר. כמסקנה מתוצאות הבדיקה שלנו ניתן לומר שסוכר פוגע ביכולת הגוף להירגע", אומר הנוירופסיכולוג מאיר.
אז בלי שתייה קלה, בלי גלידה לפני העיסוי? "הנאה מחטיף מתוק קשורה לעתים קרובות למצבים מרגיעים – חפיסת שוקולד או גלידה עם סרט, פרוסת עוגה בסוף השבוע עם המשפחה. למעשה, נראה שההפעלה האוהדת המתמדת לאחר צריכת סוכר מגבילה את היכולת להירגע. לכן, אם אתה רוצה להירגע במפורש, למשל באמצעות מדיטציה או הרפיית שרירים מתקדמת בסוכר, לא כדאי לאכול משהו גבוה בסוכר", מסביר ג'נסנר.
המחקר מוביל גם למסקנה נוספת עבור החוקרים: "כדי להצהיר הצהרות תקפות, אנחנו לא יכולים להסתכל על מערכת אחת במנותק – כלומר, המערכת הסימפתטית או הפאראסימפתטית – כי אחרת היינו מתעלמים מכמה השפעות", אומרת מריה מאייר. "אם רק היינו חוקרים את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, לא היינו רואים את ההשפעה החשובה על מערכת העצבים הסימפתטית".
