Search

פרשת שמות: ממלכת עבדים וממלכת כהנים

נראה שהדבר קשור באופן עמוק בתרבות המצרית, תרבות של עבדות. עוד בטרם החל השעבוד של עם ישראל, נתגלו במצרים תופעות של עבדות. בסופה של פרשת ויגש מספרת לנו התורה על שיטת ניהול כלכלת מצרים בידי יוסף בשנות הרעב. כאשר תם הכסף והמקנה מהמצרים, באים הם עם בקשה בלתי מובנת ליוסף: " קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה" (בראשית מ"ז). המצרים ביוזמתם מבקשים מיוסף להמכר לעבדים עם אדמתם. יוסף בתגובה, לא מוכן לקנותם לעבדים ואשר על כן קונה הוא רק את האדמה : " וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה". יתרה מכך, מציע להם יוסף חופש כלכלי. הוא מוכן לתת לעם המצרי כסף להשקעות באופן בו שמונים אחוז מהרווחים יהיו שלהם ורק עשרים אחוז מהרווח יילך לפרעה: "הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה. וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם …". אף על פי כן, המצרים מסרבים ומתעקשים להמכר לעבדים. "וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה". יוסף מסרב כמובן לדבריהם ומחוקק חוק נגד עבדות במצרים. "וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה" . לפיכך, רק כאשר קם מלך חדש על מצרים "אשר לא ידע את יוסף", כלומר מתנגד לאידיאולוגיה של יוסף – חוזרת העבדות למצרים. בממלכת מצרים יש חיידק של עבדות באויר. אנשים שואפים להמכר לעבדים ולכן כאשר פרעה החדש מחזיר את קונספציית העבדות למצרים, לא מתעוררת התנגדות. מהו אם כן, אותו יצר הרע של העבדות? מדוע בחרה מצרים להיות "בית עבדים"?

הסבר נפלא לדבר מביא הנצי"ב מוולוזין בפירושו "העמק דבר" על התורה. "כך היה רצונם שיקנה פרעה אותם ג"כ לעבדים והיו כמו עבדים כנענים שהאדון זן ומפרנס אותם והמה עושים בשלו לדעתו ובלי חשבון המזונות… נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה. אז היה מספיק צרכינו אם עשה השדה מעט או הרבה. אבל יוסף לא נתרצה לדבריהם". למצרים מנטאליות של "ראש קטן". אין להם כלל שאיפות. לא רצון להתקדם, לא חלומות של חירות, רק חיים של "הישרדות". העבד, אינו אחראי כלל על מזונותיו . כל כולו נתון תחת אחריות אדונו. הוא יכול ל"הקטין ראש" ואין לו צורך לשאת כל משא של דאגה על כתפיו וכפי שהגדירו זאת חז"ל : "עבדא בהפקירא ניחא ליה", לעבד נוחים חיי "ההפקרות" ללא צורך באחריות.

מנטאליות זו הינה תוצר של המדיניות שהנהיג פרעה במצרים. על הפסוק בשירת הים "אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים", מביא הנצי"ב מוולוזין הסבר נפלא. המושג "סוס ורוכבו" מייצג את תפיסת העולם המצרית. מצרים היתה בנויה כהיררכיה של מעמדות וקליקות. כל מעמד היה "הרוכב" לגבי המעמד שמתחתיו ו"הסוס" של המעמד שמעליו. לכל מעמד לא היו כלל שאיפות ותקוות מאחר והמקסימום אליו ניתן היה לשאוף הוא האדון. המנטאליות המצרית חנקה את השאיפות של הפרט ע"י יצירת המעמדות החברתיים והכניסה את העולם לקפאון ולקבעון מחשבתי. ממילא אין חלומות, אין שאיפות ואין גם תקוות. אפילו כאשר מנסה עם ישראל מנסה לשאוף למשהו נשגב יותר, מגיבים המצרים מיד בכלי הנשק שלהם – השעבוד:"תכבד העבודה על האנשים…ואל ישעו בדברי שקר".

יוסף הוא האדם היחיד במצרים אשר הגיע מתחתית בור הכלא אל רום ארמון המלך. הוא היחיד שהצליח להתקדם כיוון שהיה "בעל חלומות". מבחינת יוסף – "השמים הם הגבול" – "את האלוקים אני ירא". יוסף בא מבית אשר היה מושתת על מעמדות – בני גבירות ובני שפחות. שליחותו של יוסף הינה "למצוא את שלום אחיו" ולגלות שמעמדות חברתיים הינם אסון לעם ישראל. אין עבדים ושפחות, אין רוכבים וסוסים, כי אם אנשים בריאים בעלי שוויון זכויות והזדמנויות. יוסף מחנך לחלום ולשאוף. גם המיילדות העבריות לא נכנעות לשעבוד כיוון שגם מבחינתן "השמיים הם הגבול" – " וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם".

גם למשה רבנו יש חלומות. הוא לא מסכים להכנע למציאות מקולקלת של "איש מצרי מכה איש עברי" ושל אנשים ניצים ולכן מחליט לפעול. משה רבינו וארונו של יוסף, מוציאים אותנו מבית עבדים. הם מלמדים אותנו לחלום ולשאוף. הם מלמדים אותנו שאין מעמדות חברתיים ושאסור לחנוק את החלומות של הפרט כי אם לעודדם. זהו היסוד של יציאת מצרים – חלומות, שאיפות ותקוות המוליכים אותנו לשמיים , מעלה מעלה אל פסגת הר סיני על מנת לשמוע את הקול האלוקי המכריז ואומר:

" אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"

 

דילוג לתוכן