בפרשתנו, אנו קוראים על תכנית הבראה של הקב"ה למצבו של עם ישראל. לאחר חטא העגל, ירד משה רבנו מן ההר ושבר את שני לוחות הברית. לאחר תפילות ארוכות של משה, מצווה אותו הקב"ה לעלות שוב כדי לקבל מחדש לוחות שניים עם אותם הדברות ולהביא אותם לעם ישראל. מה נותן את התקוה שהפעם הכל יצליח ? כיצד יצליחו הלוחות השניים במקום שנכשלו בו הראשונים?
מעיון בפסוקים נראה שניתן להצביע על שני הבדלים המשלימים זה את זה. לאחר חטא העגל מצווה הקב"ה על משה: "פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן". שני פרטים בציווי נראים תמוהים: א. מדוע מטיל הקב"ה על משה את המלאכה של עשית הלוחות? הקב"ה עשה את הלוחות הראשונים מתחילה ועד סוף כולל הכנת הלוחות והכתיבה, מדוע כאן הוא חושב שעדיפה מלאכתו של משה?
ב. ההדגשה על הארון מוזרה ביותר. כל ערכו של הארון נובע מהעובדה שהוא משמש מקום ללוחות. מה הטעם לכלול בציווי על עשית הלוחות את הפרט השולי הזה לכאורה? ועוד לחזור עליו פעמיים?
נראה ששני הפרטים האלו – משה פוסל את הלוחות במקום הקב"ה, וההדגשה על עשיית הארון, מיצגים שינוי מרכזי שחל בלוחות השניים לעומת הראשונים. הראשונים היו מעשי ידיו של הקב"ה מתחילה ועד סוף. לא היה בהם שום ביטוי לעשיה של אדם. הם הונחתו על עם ישראל מן השמים, ולפי התוצאות המרות, נראה שעם ישראל לא הצליח לקבל את המסר בצורה טובה. לא היה פגם בלוחות הראשונים, להיפך, הם היו מושלמים, אך בני ישראל לא היו מסוגלים לעמוד ברמה כל כך גבוהה של שלמות ולא הצליחו לקבל את הלוחות. בפעם השניה שיתף הקב"ה את משה ביצירת גוף הלוחות. המסר של הלוחות נשאר בדיוק אותו המסר, התוכן הכתוב לא השתנה כלל, אך הבסיס הוכן בידי אדם ולכן היה קרוב יותר לתפישת עם ישראל. אך נדרשה גם פעולה שניה.
גם מפעל המציג תכנית הבראה טובה צריך לדאוג להכנה נכונה של העובדים. ללא הכנה טובה עלולה גם התכנית הטובה ביותר להכשל מחוסר הבנה ומחוסר שיתוף פעולה. גם עם ישראל נזקק להכנה טובה כדי להצליח יותר בקבלת המסר הא-לוהי מן השמים. את ההכנה הזו מסמל הארון. הארון הוא כלי הקיבול אליו נכנסים הלוחות ונשמרים. הוא מסמל את בני ישראל שהם אלו שיצטרכו בעתיד להכיל את המסר של הלוחות ולשאת אותו עמהם. הכנת העם לקבלת המסר חשובה לא פחות מהטיפול בלוחות עצמם.
חז"ל קובעים להלכה שאין גוזרים על הציבור גזירה שאין הוא יכול לעמוד בה. אם נגזרה גזירה כזו הרי שהיא עתידה להתבטל. כדי להבטיח שציבור מסוים יקבל גזירה יש להתאים את הגזירה לציבור ולהכין את הציבור לקראת הגזירה. הכנת הלוחות ע"י משה והכנת הארון לקבלתם מסמלים את שתי הפעולות הנ"ל. בכל מצב יש להתחשב בציבור שאתה עומד מולו. כאשר אתה נמצא בעמדה של אדם המשפיע על גורלם של אנשים אחרים – מנהיג, מורה, הורה וכדו', עליך להציב את דרישותיך לא רק בהתאם ליכולתך האינטלקטואלית והרגשית אלא גם בהתאם לציבור שאתה עומד מולו. אך לא פחות חשוב מכך היא ההכנה של הציבור לשינוי העתיד לחול כדי שיובטח שיתוף הפעולה והעזרה מצד כל המעורבים בדבר.
הרב יוקי מאיר, בוגר ישיבת הר עציון, ושרות צבאי במסגרת ההסדר. למודים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר – אילן. שימש כרב בקהילות בחו"ל ובארץ. כיום רב קהילת "לכו נרננה" ברעננה (מת"ן השרון).
