בפרשת עקב מחזק משה את לוחמי ישראל לקראת הקרבות שיתרחשו במהלך הכניסה אל הארץ : "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני" – כשתראו את הצבאות העצומים והמרתיעים של מדינות האיזור, עליכם לשלוט ברגשותיכם : " לא תירא מהם"! (דברים ז' ,י"ז-י"ח).
אין מדובר פה בשאלה של רגש מול שכל או פזיזות מול אחריות, אלא "באין חזון יפרע מהם" (משלי כ"ט. י"ח) – בלי חזון ללכת לאורו ולהתקדם אליו, החיים הישראלים עלולים להיפגע.
האמון בנו, בייעודנו ובניצחונו של הטוב והמוסר הישראלי על הכיעור המוסרי של עמי כנען, הוא המצפן המוביל את לוחמינו בהתמודדותם גם מול אויבים מרים ואכזריים, המנסים בכל דרך למנוע מאיתנו להתיישב בארצנו. אם נסגל לעצמנו מבט בעל מעוף וחזון, מבט היודע שהעלייה כוללת גם פיתולים, קשיים וירידות – נצלח את דרכנו, ונתגבר על כל הקשיים והחששות. וכאז -כן אתה.
הדבקות בחזון והחיבור לאידיאלים חשובים לא פחות – במעלה הדרך לאחר ההצלחות וקצירת התהילה : "פן-תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה-לך וכל אשר-לך ירבה ורם לבבך… ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את-החיל הזה" (דברים ח' י"ב- י"ז). בימי עוני ומצוק קל הרבה יותר לאחוז באידיאלים נעלים; בדיוק כפי שאנו יודעים להעריך את בריאותנו שאנחנו חולים. הדבקות בערכים ומימושם נמדדת כאשר יש לנו אמצעים לממשם במציאות ולחיות על פיהם.
כניסתו של העם אל הארץ מעמידה אותו במבחן לא פשוט, העמל המעשי וההצלחות שבעקבותיו עלולים לתת לעם תחושה שהכול נובע מעמלו האנושי. כאן צריך להיזהר יותר -"וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל" (דברים ח', י"ח). גם לאחר הצלחותינו, חשוב לזכור כי הכוחות שסייעו לנו להצליח נטעו בנו על-ידי ה'. לחיות בתחושת שליחות – כל הזמן ובכל משימה; זה המרשם מתמדת לתנועה מתמדת בדרך המלך.
הדבקות בערכים, "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" (דברים י"א, כ"ב), הם התנאי לאחיזתנו בארצנו. התוצאה של עזיבתם עלולה להיות: "ואבדתם מהרה מכל הארץ הטובה" (דברים י"א, י"ז).
כפי שקרה לנו ביציאתנו לגלות בת אלפיים: "מפני מה נחרב ביתנו? מפני שנאת חינם". (גמרא – מסכת יומא). תביעת הערבות ההדדית נובעת ממעמקי הנפש הישראלית; ואנו, שזוכים לשרת בצה"ל, בוודאי נדרשים להעמיד את ערך השליחות והנתינה בראש מעייננו. כי התקומה – סודה במסירות, בהקרבה ובאחווה.
