פרשת נשא הינה הפרשה הארוכה ביותר בתורה, המונה כ-176 פסוקים (מספר זה הינו גם מספר הפסוקים בפרק התהילים הארוך ביותר – מזמור קי"ט, כמו גם מספר דפי הגמרא במסכת הארוכה ביותר – מסכת בבא בתרא). עם זאת נראה שאריכות זו מכוונת היא.
הבנת אריכותה של פרשת הנשיאים נעוץ הוא במיקומה. הפרשה הינה חלק מובנה מעניין המפקדים ובניית מחנה ישראל הפרושים על פני עשרת הפרקים הראשונים של ספר במדבר, חומש הפקודים. מטרת המפקדים והסדר אינה רק לצורך המניין גרידא, כי אם גם ובעיקר, לצורך מציאת המקום הראוי לכל פרט ופרט בתוך מחנה ישראל. זהו מפקד הבא לרומם את הפרטים – "שאו את ראש כל עדת בני ישראל". זהו אינו מנין מספרי כי אם מנין שמי – "למספר שמות תפקדו אותם". לכל איש יש שם, ולכל יהודי יש תפקיד – "תפקדו אותם". המניין בא לסייע לכל פרט ופרט למצוא את ייעודו בתוך כלל ישראל. אמנם יש מחנה אחד, אבל אחדות אינה בהכרח אחידות. יש מקום לדגלים שונים, לשבטים שונים , לאידיאולוגיות שונות ולתרבויות שונות בתוך עם ישראל. ספר במדבר בא ללמדנו את סוד ויסוד מציאת המימוש העצמי בתוך המסגרת הכללית.
יסוד זה בא לידי ביטוי בקרבנות הנשיאים. אכן, כולם הקריבו קרבן שווה. לכולנו מסגרת אחת. אנו חולקים מטבע תפילות קבוע מראש, מסגרת הלכתית מוצקה וקרבנות שווים. עם זאת, לכל אחד מאיתנו הזכות ואף החובה, למצוא את התפילה האישית שלו והזוית הפרטית שלו בתוך המסגרת הקשוחה. טכנית, כל נשיא הקריב קרבן שווה. מהותית, עבור כל נשיא הקרבן היה שונה בתכלית. לכל נשיא היתה כוונה אחרת לחלוטין בבואו להקריב את הקרבן. "מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה? רבנן אמרין: אע"פ שקרבן שוה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו…" (במדבר רבה י"ג, י"ד). על כן ראתה התורה לנכון לחזור על פירוט כל קרבן וקרבן, שהרי מהותית היה זה קרבן שונה בתכלית.
יסוד זה הינו גם הבסיס לקבלת התורה אותה חווינו השבוע מחדש בחג מתן תורתנו. כולנו קיבלנו תורה אחת מתוך אחדות מופלאה, כאיש אחד בלב אחד. עם זאת, כל אחד ואחד קבל את תורתו הפרטית שלו, ע"פ כוחו, כישרונותיו ותפקידו בעולם: " בוא וראה היאך הקול יוצא אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו: הזקנים לפי כחן הבחורים לפי כחן והקטנים לפי כחן והיונקים לפי כחן והנשים לפי כחן ואף משה לפי כחו …וכה"א (תהלים כט) "קול ה' בכח", בכחו לא נאמר אלא בכח בכחו של כל אחד ואחד " (שמות רבה ה' ט').
זהו המסר העצום של ספר במדבר בכלל ושל קרבנות הנשיאים בפרט. המסגרת של התורה, העם והחברה הינה מהותית, חיונית והכרחית. עם זאת, על כל אדם למצוא את נתיב המימוש העצמי שלו בתוך המסגרת הכללית של תורת ה', נתיב הקודש בו יוכל הוא לחוות את תורתו שלו וכפי שדרש רב בגמ' (ע"ז י"ט.) "אמר רב אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ … ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה".
