פרשת מקץ, חלה כמעט בקביעות בתוך ימי החנוכה. חכמים מצאו רמזים רבים הקושרים בין חג החנוכה לפרשת מקץ, וכבר דרשו דורשי רשומות : "ויהי מקץ שנתיים ימים" – שנתים = ראשי תיבות – שמאל נרות תדליק, ימין מזוזה.
באופן דומה דרשו על הפסוק "וטבוח טבח והכן "- שאותיות והכן בתוספת הח' של הטבח הינן בדיוק אותיות חנוכה.
אמנם מעבר לרמזים הסמליים , קיים גם קשר עמוק בין תוכן הפרשה לתוכנו של חג החנוכה, ובין התמודדויותיו השונות של יוסף עם הממלכה המצרית לבין ההתמודדות מול התרבות היוונית.
"ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה, ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה" (בראשית מא, ח) ומסביר רש"י – פותרים היו אותם אבל לא לפרעה שלא היה קולם נכנס באזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים : שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר.
כל מועצת החרטומים, עם כל חכמיה, לא הצליחה למצוא כל פתרון אשר יניח את דעתו של פרעה. ממלכת מצרים היתה נעולה בקונספציות מוטעות , בהשקפות דטרמיניסטיות, אשר היוו חסם בפני פענוח החלום עד "שלא היה קולם נכנס באזניו".
המצרים ופרעה בראשם, ממלכה הדוגלת בעוצמה ובכוח – אינם מסוגלים לעכל מציאות בה פרות דקות בולעות פרות שמנות וחזקות . הם נשארים חסרי מענה לנוכח שבולים שדופות הבולעות שבולים מלאות. המצרים אינם מעכלים מציאות בה חלשים מנצחים גיבורים ומעטים מנצחים רבים. היוונים , כמו גם המצרים, דגלו בכמות אך לא הבינו שתמצית איכותית של שמן יכולה להספיק לשמונה ימים גם אם לא קיימת הכמות הדרושה להדלקת שמונה ימים. תרבות מצרית או יוונית השמה דגש על העוצמה החיצונית לא תוכל לפתור חלומות על עוצמה איכותית פנימית.
יתר על כן, טעות בסיסית בהשקפת עולמם של החרטומים, חסמה להם את יכולת הבנת החלום. עולמם של המצרים, כעולם המיתולוגיה היוונית, היה עולם המלא בכוחות אור וכוחות חושך, אלים טובים ואלים רעים. היה זה עולם של פירוד, מציאות מחולקת בה יש מקורות שונים לכוחות השונים הפועלים כאן בעולם. שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. כוחות הטוב יעזרו ללידת שבע בנות, ואילו כוחות הרע ימיתו שבע בנות. אין כל הכוונה והשגחה בעולם כי אם מאבקים אינסופיים בין כוחות הטוב לכוחות האופל. המצרים, כמו גם היוונים לא הבינו שהקב"ה "יוצר אור וברא חושך, עושה שלום ובורא רע". הם חיו בעולם של פירוד.
לא כן ישראל. קבלת עול מלכות שמיים של עם ישראל באה לידי ביטוי בהבנת האחדות – "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". גם הטוב וגם הרע הינם חלק מההנהגה האלוקית. גם שואות וגם תקומות הבאות לאחריהן הן חלק ממהלך אחד מסובב ומורכב.
אנשים החיים "בעלמא דפירודא", לא מצליחים למצוא כל פתרון אמיתי לחלום פרעה. רק צדיק כיוסף החי בעולם של אחדות, שרואה ומאמין שכל הצרות העוברות עליו הן חלק מההשגחה האלוקית, רק הוא מסוגל להבין "שחלום פרעה אחד הוא". גם הטוב וגם הרע , גם הפרות הרעות וגם הפרות הטובות, הינן חלק מההשגחה האלוקית. רק הבנת "ה' אלוקינו ה' אחד", תתן פתרון לחלום פרעה, ותביא לתובנה שהקב"ה "יוצר אור ובורא חושך, עשה שלום ובורא את הכל".
הגישה הדטרמיניסטית של היוונים והמצרים על גורלו של האדם, לא נותנת לאדם כלים לתקן את המציאות. שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר. זהו הגורל ואיתו תתמודד, אומרים החרטומים!!!
הגישה היהודית לעומת זאת, זו המאמינה ביכולתנו לתקן עולם במלכות שדי – היא המעניקה את היכולת להפוך את פתרון החלום לא לפתרון של גורל אכזר שאי אפשר להמלט ממנו, לא לפתרון פילוסופי המנותק מהמציאות, כי אם לפתרון מעשי,פתרון אשר יש לו נפקא מינה "לארוחת הבקר" של מחר. אשר על כן , עובר יוסף הישר מפתרון החלום, להשלכות המעשיות שלו על הממלכה המצרית וממילא ליכולת התיקון והתגברות על הקשיים. זהו סודה של חכמת הקודש הפועלת, החכמה התמציתית והאיכותית, החכמה המחוברת למציאות ומנצחת כל חכמה פילוסופית המרחפת לה בפסגת האולימפוס.
חכמת השמן הזך – רק היא החכמה אשר בעזרתה נזכה להדליק נרות בחצרות הקדש ולתקן עולם במלכות שדי.
