"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" (בראשית י"ג, י"ג)
הפסוק הנ"ל קשה מבחינה לשונית, שהרי התואר "מאוד", בא לתאר את רשעות אנשי סדום וחטאיהם, וא"כ היינו מצפים לניסוח, כגון : "ואנשי סדום רעים וחטאים מאוד לה' ". מדוע, אם כן, מוסב התואר "מאוד" על אלקים – "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד"?!
מדקדק מכך הרב חרל"פ, כי רשעותם של אנשי סדום נבעה דווקא מעצם היותם "לה' מאוד", הם ניסו להיות יותר מדי צדיקים, ע"י זה שביטלו וחנקו כל רגש של מוסר טבעי. וכך כתב בספרו "מי מרום": "רעת אנשי סדום באה להם מצד שרצו להדמות לד', שלא לקבל התפעלות גשמית ובשרית, ועל כן היו מחוקקים חוקי אכזריות ורשעות, לעקור את רגשי ההתפעלות ולא ידעו רחם, וזהו: "ואנשי סדום רעים וחטאים – לד' מאוד", שכל רעתם באה מצד שרצו להדמות לד', אבל לא ידעו ולא הבינו, שאם רוצים באמת להדמות להקב"ה, צריכים דוקא לעורר את רגשי הרחמנות וההטבה, שכן גם הוא רחום וחנון."
השאיפה להתקרב לאלקים, אסור שתהא מנותקת מנטייתנו הטבעית והמוסרית להיטיב עם הזולת. דרך ארץ קדמה לתורה. דרך ארץ הינה הקוד היחיד דרכו ניתן להכנס אל עולם התורה. כל נסיון לעקיפת המוסר הטבעי מסוכן ועלול להביא לאסונות.
צדיקות המנותקת מהמוסר הטבעי , עלולה להביא אדם להלבין פני חברו לשם שמים, לגנוב לשם שמים ואפילו חלילה, לרצוח לשם שמים. זוהי צדיקות מסוכנת ומסכנת, זוהי צדיקות סדומית המאבדת צלם אנוש מן האדם.
ספר בראשית נקרא ע"פ חז"ל , ספר הישר וכך דרשו במסכת עבודה זרה : "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר …אמר רבי יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו".
הנצי"ב מוולוז'ין, בהקדמתו המרתקת והרלוונטית לספר בראשית, מסביר מדוע זכו האבות דוקא לתואר "ישרים": "והעניין שנתבאר בשירת האזינו על הפסוק "הצור תמים פועלו … צדיק וישר הוא". ששבח 'ישר', הוא נאמר להצדיק דין הקב"ה בחורבן בית שני שהיה דור עיקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית ועל זה היה צידוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאילו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות אף על גב שהוא לשם שמים שזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ".
המתיימרים להיות צדיקים, ולהגיע עד לידי שפיכות דמים לשם שמים, אפילו למענם של אידאלים גדולים, גורמים הם להריסות יישוב הארץ, ולפירוקו של עם ישראל.
ומסיים הנצי"ב :" וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשרי עוד היו 'ישרים' היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום אף על גב שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית השנאה עבור רשעתם כמבואר למאמרו למלך סדום. מכל מקום חפץ בקיומם…".
זהו שבחם האמיתי של האבות. זו אינה רבותא להיות צדיק או חסיד בלבד. האתגר האמיתי הוא להיות צדיק וחסיד ולהשאר ישר ונורמלי, להשאר "מנטש"-בן אדם. על האדם לוודא שהתורה שלו תחזק את מידות דרך הארץ הטבועות בי, ולא חלילה, חלילה תמעטם, שאם לא כן – זוהי תורה מסוכנת ומסכנת.
ע"כ נקרא ספר בראשית – ספר הישר. זהו ספרם של האבות שהיו בראש ובראשונה – ישרים.
