חז"ל עמדו במדרשיהם על ציר המשותף לכל פרשיות השידוכין שבתורה. כולן התרחשו על הבאר, וכך דרשו חז"ל על משה רבינו בשמות רבה : "וישב בארץ מדין וישב על הבאר = קלט דרך אבות. שלושה נזדווגו להן זיוגיהן מן הבאר. יצחק יעקב ומשה". הבאר ע"פ חז"ל, היתה מקום אופטימלי למציאת זיווג הגון. מהו א"כ, סודה של הבאר ? היש בה רמז עמוק לעניין השידוכין ? חז"ל בריש מסכת סוטה, עמדו על הסתירה במדרשים, בעניין זיווגו של אדם. וכך דרשו שם : "אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף …"
ומקשה שם הגמ' : "איני (האם באמת כן הוא) – והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני " מחד טוענים חז"ל כי זווג הוא דבר קשה כקריעת ים סוף , אמנם מאידך הזיווג מקורו, בנבואה בבת קול. מיישבת זאת הגמ' : "לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני"
תירוץ הגמ' מצריך עיון. מה הנפקא מינה בין זיווג ראשון לזיווג שני, ומהי בכלל ההגדרה של זיווג ראשון ושני ? יתרה מכך, ע"פ הגמרא הנ"ל , כל השתדלותו של אליעזר עבד אברהם נראית מיותרת לחלוטין, שהרי משמים נגזר טרם לידתו של יצחק מי תהא בת זוגתו ! נוכל להבין זאת ע"פ הסברו של רש"י, וכך פירש: זוג ראשון – לפי המזל: זוג שני – לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:
בת הקול, מסביר רש"י, אינה גזירה – אלא ייעוד. זהו פוטנציאל גלום , הזקוק לממוש. אמנם כדי לממשו, צריך האדם להיות זכאי במעשיו, שהרי יכול במו ידיו לאבד את מזלו. וכך מסביר היעב"ץ בהגהותיו :"ואין בכל גזירה מוחלטת ולא ביטול ושינוי רצון, אלא הוא כעין היעודים הטובים והרעים שבתורה : "אם בחוקותי תלכו – ונתתי גשמיכם" שאם יקיימו התורה – יתקיים הייעוד, ואם לא – יקויים הופכו – הרי שהגזירה תלויה בבחירת האדם". אכן , אומרים חז"ל, לכל אחד יש את האחת שלו, שהותאמה לו עוד טרם לידתם. אך האם יזכה הוא להשתדך לה ? זה כבר תלוי במעשיו. כאן כבר טמון הקושי שהרי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמים.
זהו גם יסודה של הבאר. ישנן שלשה מקורות מים שונים מהן נהנה האדם. בור מעיין ובאר. הבור – כל כולו מעשה ידי אדם אשר חפר וצבר לתוכו מים. המעין – כל כולו בידי שמים, ללא כל מגע יד אדם. הבאר , לעומת זאת, הינה השילוב בין שניהם. יש בתוכה מי תהום, הקיימים בעולם מששת ימי בראשית. הפונציאל גלום באדמה עוד מראשית היצירה. אמנם כדי לזכות במים – צריך האדם לחפור — להשתדל. ללא השתדלות – לא יחשפו המים בעולם. הבאר מסמלת את יסוד השידוך. הפוטנציאל הנבואי קיים בעולם עוד בטרם כל יציר נברא, אמנם מימושו תלוי בחפירה – בבחירתו של האדם.
על כן מצאו האבות את שידוכיהם על הבאר -שם זכו לזיווגן הגון, לא רק ע"פ הנבואה, כ"א גם ובעיקר ע"פ מעשיהם וזכויותיהם.
