"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:"
הטקטיקה של יעקב במלחמה נגד עשו, אינה מובנת כלל ועיקר. וכי פיצול כוחות עדיף הוא על מחנה מאוחד? והרי לכח משותף של מחנה אחד שלם יש סיכוי רב יותר במלחמה. יתרה מכך, הרי אם יתקל עשו במחנה שאין יעקב נמצא בו – האם לא יבין הוא שיש מחנה נוסף? מהיכן ליעקב הודאות שמחנה אחד ישאר לפליטה?
אכן, גם את פרשיה זו, כמו מרבית העניינים בפרשותינו, ניתן להבין על פי הכלל של "מעשה אבות סימן לבנים", וכך דרשו חז"ל במדרש רבה : "אם יבוא עשו אל המחנה האחד והכהו – אלו אחינו שבדרום. והיה המחנה הנשאר לפליטה, אלו אחינו שבגולה".
על באור הדברים עומד הרמב"ן על הפסוקים הנ"ל, וכך כתב: "והכוונה בזה, כי יודע יעקב שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, א"כ ינצל המחנה האחד על כל פנים, וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם. מלך אחד מהם גוזר בארצו אל ממונינו או גופנו ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה ".הזכרנו בעבר, שחייו של יעקב מקבילים הם לגלות השלישית, ליציאה ממנה ולבנין הבית השלישי.
הרשב"א מסביר הקבלה זו בפרושיו לאגדות חז"ל. כשם שיעקב גלה לגלות הארוכה ביותר מכל האבות, כן גם אנו גלינו מארצנו ע"י מלכות רומי, שרובם אדומים מבני בניו של עשו. אם כן, סיפור יציאתו של יעקב מן הגלות, רומז הוא ליציאת עם ישראל מגלות 2000 השנה. ערב היציאה, מתכונן עם ישראל למצב איום. מצב בו יתכן ומחנה אחד יושמד כולו. אמנם, עם זאת, מובטח הוא יעקב שנצח ישראל לא ישקר. כפי שיהיו מבני בניו של עשו שיבקשו להשמידנו, יהיו גם אחרים מבניו שיסייעו לכל שארית הפליטה להשתקם ולהמשיך את הדרך. מסופר על ה"חפץ חיים", שפנה אליו אחד מראשי הישיבה בראדין לאחר עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון, ושאלו : מה יהא עתה גורל אחינו בני ישראל, נוכח כוונת הצורר הגרמני להכחיד, חס ושלום , את עם ישראל? השיב לו "החפץ חיים" בקול רועם : מטרה נפשעת זו – לא תוגשם לעולם. צוררים רבים קמו לכלותנו, אך מעולם לא עלה בידם לגזור כליה על עמנו בארצות פזורינו. וכבר מרומז ע"כ בתורה – "והיה המחנה הנשאר לפליטה".
הבין השואל מתשובת ה"חפץ חיים", שאמנם קרובה הסכנה המרחפת על קהילות ישראל באירופה והוסיף לשאול : "רבינו, באיזה קיבוץ יהודי יקויים בימינו – "והיה המחנה הנשאר לפליטה"?
ה"חפץ חיים" הרהר מעט בעיניים עצומות, ואח"כ אמר : "אף זאת מפורש בהפטרת וישלח : "ובהר ציון תהיה פליטה…". שארית הפליטה, תהיה היא , כאן – בהר ציון, בארץ הקודש.
