"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:"
מאבק עלום זה עם המלאך הוא שרו של עשו, ערב הכניסה לארץ, גם בו יש מן הרמז לעתיד. ברגעי המעבר מגלות אדום לארץ ישראל, נותר יעקב לבדו. בודד, חשוף ללא כל הגנה. ברגעי שיא החשיכה, לפני עלות השחר, לפני שמתחילה הגאולה, עתיד עם ישראל להשאר לבדו ולהקלע למאבק איום עם שרו של עשו. ממאבק זה הוא יצא פצוע קשות -"וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּו". יש ליעקב ציווי שלא לשכוח את גיא ההריגה של המאבק – "ַעל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה" – "זכור את אשר עשה לך עמלק", מצטווה יעקב.
לאחר המאבק, יעקב מוכן להתקדם לארצו רק לאחר שמקבל את ברכת המלאך. "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אלקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". לאחר המלחמה האיומה , יקבל יעקב הכרה בין לאומית משרם של אומות העלם המאוחדות – הכרה בשם ישראל , במדינת ישראל. היהודי לא יקרא יותר יעקב מלשון "עקב". לא עוד הדמות של היהודי הנודד, הנרדף , הבזוי, כי אם ישראל. מעכשיו לעם ישראל תהיה שררה, מדינה , צבא ומשטרה. "כִּי שָׂרִיתָ עִם אלקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל"
תמצית המאבק מתוארת בביטוי קשה שאומר יעקב : "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אלקים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" – מה הוא המושג של ראיית אלקים פנים אל פנים. מדוע צריך להנצל ממפגש זה ?
הביטוי "פנים אל פנים" מופיע במקום נוסף, בנבואת יחזקאל פרק כ' :
"וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן: רצונכם להיות כגויים לא יצלח אומר יחזקאל. חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטויָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֱמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם: וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים"
הקב"ה מבטיח לעם קבוץ גלויות. לא קיבוץ אל ארץ ישראל, כי אם למדבר העמים. שם במדבר העמים יהיה משפט איום – פנים אל פנים. מדבר זהו מקום חשוף ללא הגנה, ללא אוכל ומים. יהיה קיבוץ מקדים לכניסה לארץ, מנבא יחזקאל. קיבוץ בחמה שפוכה, אל גטאות, מחנות ריכוז, מחנות השמדה – "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה': וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית". יהיה זה משפט איום, מעין השואה שהיתה על אדמת מצרים. רק לאחר מכן, מבטיח הקב"ה קיבוץ לארץ ישראל – "בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם…וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל…"
וכך מפרש האברבנאל את הנבואה :
"כי הנבואה הזו עצומה היא ורובה קרתנו בגלות המר והנמהר שאנו בו ור"ל שאע"פ שישתדלו הם ובניהם להיות כגויים גמורים וכמשפחות האדמה הנה לא יעלה בידם כי המלך ה' צבאות ימלוך עליהם בעל כרחם…ועל זה נאמר : ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".
המאבק קשה ואיום, אך סופו "בעלות השחר" – בזריחת הגאולה, בראיית פני אלקים והכרת בגודל נס ההצלה – "כִּי רָאִיתִי אלקים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי". יעקב ישוב לארצו לאחר הגלות הארוכה, ויוכר מני אז כעם ישראל – "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל". מעשה אבות סימן לבנים…
