על ענין הנסיון דרשו חז"ל במדרש שמות רבה :"אין הקב"ה מעלה את האדם לגדולה אא"כ בחנו תחילה, שנאמר : ה' צדיק יבחן " והקשו הפרשנים : וכי צריך הקב"ה לנסות הצדיק, והרי הוא חוקר לב ומבין כליות ויודע כי הצדיק יעשה מצוותו , א"כ מה הצורך בבחינה !
יסוד כל התשובות הוא אחד. אין הנסיון צורך אלוקי חלילה אלא צורך לאדם. הקב"ה חוקר סתרי לב ולפניו בודאי שידוע הכל. הקב"ה מנסה את הצדיק לטובתוהנסיון יעלה את הצדיק על נס – "נתת ליראיך נס להתנוסס".
וכך מסביר המהר"ל , בגבורות ה': השלמות של הצדיק נמצאת בכח – בפוטנציאל. כ"ע לא הוציא הצדיק את השלמות לפועל, כ"ע לא חשף את מדרגותיו – אין להן אחיזה במציאות, אין לו קנין אמיתי בהן. רק אם יוציא הצדיק צדקתו לפועל, יעלה לגדולה בפועל.
אעפ"כ, הדברים עדיין קשים, שהרי אומר הקב"ה לאברהם לאחר העקידה "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", ולכאורה משמע שלפני כן לא ידע זאת הקב"ה! האם רק לאחר העקידה נתחדשה ידיעה זו לפני בורא עולם?
כדי להבין זאת, יש אולי לחזור להבנת אחד מיסודות הבריאה. הבריאה נבראה על יסוד השפעה וההפנמה . שפע אדיר יורד מלמעלה, מרבש"ע, אל עולמנו, שפע שאין אנו מסוגלים לקלוטו, אך הוא משאיר בנו רושם , או "רשימו" , בלשון הזוהר הקדוש.
הרושם הזה גורם לאדם לשאוף לחזור אל אותו השפע, אלא שהפעם בכוחות עצמו. אם קודם לכן זכה האדם בשפע בחסדי ה' יתברך, הרי שכעת, מגיע האדם להתענג על שפע זה על ידי עבודתו הרוחנית העצמית. כאשר יזכה לעשות כן, ישאר השפע נצחי, שהרי אין זה שפע מקרי אלא מדרגה הבאה בכוחו של האדם.
כך מוצאין אנו בבריאת האדם. האדם נברא במדרגה עצומה, וקיבל שלמות שבאה לו שלא בזכותו. אשר ע"כ הוא מאבד מדרגה זו , אך לא מאבד את שאיפתו ל"חדש ימינו קדם" – לחזור לשלימות גן העדן, והפעם בכוחות עצמו.
כך גם עם ישראל. בעת שנהיה לעם, זכה עם ישראל לשלמות כאשר קיבל תורה בסיני. ע"פ חז"ל, מעמד זה החזיר את העם למדרגתו של אדה"ר בגן עדן. אלא שגם כאן, שלמות זו אינה באה לעם ישראל בזכות עצמו, אלא בחסדי ה' שהרי בזמן יציאתם ממצרים הגדירום המלאכים בהאי לישנא – "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז". אשר על כן, עם ישראל נופל ומאבד מדרגתו תוך זמן קצר בחטא העגל. למרות הנפילה, ישאף עם ישראל תמיד לחזור לשלמות הראשונית, לקבלת תורה פעם נוספת, אשר בפעם הבאה – תגיע בזכותו – "וראו כל בשר כי פי ה' דיבר".
תהליך זהה , עובר גם העובר במעי אמו. ע"פ חז"ל במסכת נדה, בא המלאך ומלמד אותו את כל התורה כולה, וכאשר יוצא הוא לאויר העולם, סוטרו המלאך על פיו ומשכח ממנו התורה. הולד בבריאתו מאבד גם הוא את השלמות אליה זכה, אמנם יש לו שאיפה,יש לו פוטנציאל לחזור בכוחות עצמו לאותו הגילוי, אלא שהפעם ישאר זה נצחי.
הנסיונות שמתנסה בהן הצדיק, באים להעבירו את אותו התהליך בדיוק, ומסביר זאת בעל ה"שפת אמת" : הקב"ה מבטיח לאברהם פעמיים את הבטחת הזרע, פעם ראשונה לפני ברית בין הבתרים – "הבט נא השמימה, וספור הכוכבים …ויאמר לו כה יהיה זרעך", ופעם שניה לאחר פרשת העקדה "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים". אכן, מסביר השפ"א, ההבטחה הראשונה היתה בבחינת מתת חסד מהקב"ה – והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. הבטחה זו היתה בבחינת השפע. אמנם לאחר פרשת העקידה זוכה אברהם למדרגה זו בזכות. וכך כתב האדמו"ר: " …ומקודם כתיב ויחשבה לו צדקה ואאע"ה ביקש שיהי' הכל עפ"י מעשיו. ואמת שמה שבא בזכות מעשה האדם הוא קיים לעד."
לאחר שהגיע לכך אברהם בעצמו, זכה שמדרגה זו תשאר קבועה ונצחית – נצח ישראל לא ישקר.
כך מסביר השפ"א גם את הפסוק – "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" : ידיעת הקב"ה שייכת רק בדבר נצחי . ממילא רק ברגע שזכה אברהם לקנות דרגה נצחית בכח עצמו – זכה לידיעה אלוקית , וכך מסיים השפ"א: " הנה ידיעת הקב"ה הוא מראשית הדבר עד תכליתו …הרי שע"י שישאר צדקת אברהם אע"ה לדורותיו לכן ידע אותו המקום. ודבר שאינו מתקיים עד עולם לא שייך בו לשון ידיעת המקום ב"ה כדכתיב יודע ה' דרך צדיקים כו' ודרך רשעים תאבד שאינו דבר המתקיים… וז"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה פי' כנ"ל על ידי הנסיונות שעמד בכולם …לכן שייך הלשון ידיעה עתה. כי יתקיים יראתו ית' בבנ"י לדורות עולם …"
