"וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר … וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקִים"
הקב"ה שולח את אברהם ליעד בלתי מוגדר – "אחד ההרים אשר אומר אליך", ואברהם אכן מתחיל לצעוד לעבר היעד העלום. הדבר המתבקש בשלב זה הינו הנחייה אלוקית ספציפית אשר תסביר לאברהם כיצד למצוא ולאתר את ההר, אבל לא כן. אין כל הסבר אלקי לקראת היעד – הר המוריה.
למרות חוסר ההכוונה, מוצא אברהם אבינו את המקום בכוחות עצמו: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק". אברהם אכן רואה את המקום, אך לא בעזרתו של הקב"ה. כיצד אם כן, ידע אברהם שאכן זהו ההר המיועד?
דרשו ע"כ חז"ל במד"ר קהלת ( ט , ז)
וירא את המקום מרחוק . מה ראה? ראה ענן קשור על ההר אמר דומה שזה ההר שאמר לי הקב"ה להעלות את יצחק בני עליו . אמר לו : יצחק בני רואה אתה מה שאני רואה ? אמר לו : הן .
אמר לו : מה אתה רואה? אמר לו : ענן קשור על ההר. אמר לאליעזר ולישמעאל נעריו : רואים אתם כלום ? אמרו לאו . אמר הואיל ואין אתם רואים כלום והחמור אינו רואה כלום (שם) שבו לכם פה עם החמור עם דומין לחמור.
אברהם מבקר את אליעזר וישמעאל נעריו אשר אינם חוזים במחזה. יחסו של אברהם אליהם מצריך עיון. הרי לכאורה, דוקא אברהם ויצחק הם אלו החוזים ב"פטה מורגנה". מאימתי רואין באמצע המדבר ענן קשור על הר ?
אכן אם נתבונן במקרא, נמצא שתופעה זו חוזרת על עצמה. ישנו הר נוסף המצוי במדבר עליו היה קשור הענן. "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה".
עם ישראל גם הוא, ממש כמו אברהם אבינו, רואה ביום השלישי ענן קשור על ההר. מעמד הר סיני כרוך הוא במעמד העקידה ואכן עמדו על כך חז"ל במדרש: "וסיני מהיכן בא… מהר המוריה נתלש כחלה מעיסה, ממקום שנעקד יצחק אבינו." (מדרש תהילים).
ממילא, נוכל להבין את משמעות "חוש הראיה" של אברהם אבינו, ע"פ מדרגת הראיה אליה זוכים בני ישראל במעמד הר סיני : " וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". זוהי מדרגה של ראיה מרחוק, ממבט של פרספקטיבה רחבה וכך מסביר זאת מרן הרב קוק זצ"ל בעולת ראי"ה: "כאשר ראה אברהם את המקום מרחוק, היתה הראיה הזאת הנבואית, משמשת במקום האמירה". אברהם אבינו, כמו גם עם ישראל במעמד הר סיני, הגיע למדרגת הנבואה. זוהי מדרגה, בה את דבר ה' אין אנו שומעים דרך אוזנינו כי אם חוזים בעינינו. מדרגת הנביא – החוזה בדבר ה' , הינה מדרגה בה ע"י חוש הראייה ניתן לשמוע את רצון ה'. ראיה המשמשת עבור שמיעה היא היא ראיית הקולות. "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר".
אברהם אבינו נתעלה ביום השלישי לעקידה, למדרגת ראיית הקולות ועל כן לא נצרך עוד לשמיעה מפורשת של דבר ה' אליו. אברהם אבינו זכה לאיחוד חושי השמיעה והראיה וכך מוסיף הרב קוק ואומר (שם) :"במקום שהיה צריך לבא דבור…באה ההופעה בחזון הראיה. כי כבר עלתה הנשמה למקום עליון, אשר שם כל ההשגות מתאחדות, וגם הדבור והראיה … עומדים הם בתפוסה אחת".
אברהם מלמד אותנו אמונה שלמה מהי. אמונה אינה מסתכמת בלימוד ובידיעה שכלית בלבד. אמונה היא חוויה התופסת את כל החושים, בבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". אשר על כן, רק לאחר ניסיון העקידה זוכה אברהם לתואר השלם "ירא אלקים", כדברי הכתוב: "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".
יראת אלקים, שרשה נעוץ בראיית אלקים – ואכן כך קורא אברהם למקום: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יִרְאה אשר יאמר היום בהר ה' יֵרָאה"
