עם ישראל נמצא לפני הכניסה לארץ במעבר שבין שתי ההנהגות, הנהגת המדבר והנהגת ארץ ישראל. עד עתה משה מנהיג את דור המדבר, הוא זה שמסר להם את התורה והוביל אותם ארבעים שנה במדבר ועתה משה "הולך למות", הוא עובר תהליך של שינוי במנהיגותו על ידי כך שמעביר אותה אל הבאים אחריו שעתידים להנהיג את העם בארץ ישראל. עם ישראל עלול לחשוב שאין מנהיג שיוכל להחליף את משה, ולכן התורה באה לומר לעם שאמנם מנהיגותו המעשית של משה משתנה, אך תורתו הנצחית תשאר איתם גם בהנהגות אחרות. ונראה שכוונת המילה "וילך" באה לבטא את היסוד המשתנה, והתורה רוצה לומר שמשה, היינו גופו, שייך ליסוד המשתנה, למרות שתורתו נצחית.
כידוע פרשיות מחוברות באות לרמוז על ענינים משלימים ואף כאן נראה שחיבור הפרשיות (בחלק מן השנים) "ניצבים – וילך" בא לומר כיצד האומה הישראלית צריכה להיראות, שמצד המנהיגים "וילך משה" ומצד האומה "אתם ניצבים". זאת אומרת, כשאמרה תורה "וילך משה" באה לומר שמשה הוא זה שהולך אך ישראל ישארו "ניצבים" לעולם, כי האומה היא נצחית אף שאנשיה מתחלפים. האומה זקוקה ליסוד נצחי וקבוע מחד, ומאידך זקוקה ליסוד משתנה שיתחלף על פי השתנות הדורות. התורה היא מהווה את היסוד הקבוע של עם ישראל שמחיה אותו כאומה לאורך כל הדורות, והאנשים המרכיבים את האומה מתחלפים והם בבחינת "דור הולך ודור בא", ומהווים את היסוד המשתנה שבאומה.
רעיון זה מובלט גם בפרשה. בהמשך הפרשה מוזכר שמשה כותב את התורה ומצווה להקהיל את העם בסוף שנת השמיטה:
ויכתֹב משה את התורה הזאת. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך.
משה בוחר לכתוב תורה ולצוות על "הקהל" סמוך למיתתו לרמוז לעם שאמנם הוא הולך למות אך עם ישראל כציבור לא ימות כי "אין צבור מתים", ואף התורה "לא תשכח מפי זרעו". עם ישראל כאומה הוא נצחי משום שקבע את יסודותיו על התורה הנצחית.
בתנחומא דרשו את הפסוק בקהלת "דברי חכמים כדרבנות וכמשׂמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד":
…"וכמסמרות נטועים" מה מסמר זה קבוע אף דברי תורה קבועים ומה נטיעה פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין למצוא בהם טעם…
המדרש מתרץ את הסתירה הפנימית שבפסוק שהרי "מסמרות" מבטאים יסוד קבוע ואילו "נטועים" מבטאים את היסוד המשתנה כמו שהנטיעה פרה ורבה. אלא ש"דברי חכמים" מבטאים את שני הדברים גם יחד, שאף שהתורה קבועה וניתנה מפי רועה אחד, יש לחכמים המשתנים בכל דור יכולת לגלות פנים חדשות בתורה ולמצוא בהם טעמים נוספים. רק החכמים שמאמינים בקביעותה ובנצחיותה של התורה מסוגלים לחדש בה.
עובד ע"י שמחי שרון
