"ויראו אחי יוסף כי מת אביהם , ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו" . על כוונת אחי יוסף באמרם "לו ישטמנו", דנו רבים מהפרשנים על אתר. המילה "לו", מסביר רש"י, מופיעה בהקשרים שונים. יש "לו" המשמש בלשון בקשה ויש "לו" המשמש בלשון הלוואי, אמנם במקרה שלנו, מפרש רש"י, "לו" משמשת בלשון "שמא" – "שמא ישטמנו יוסף". שיטתו של רש"י, מתאימה היא לשיטת התרגומים , וכן פירשו רובם של המפרשים.
פירוש ייחודי, מביא "אור החיים" הקדוש בפירושו לתורה. "אור החיים" דוחה את פירוש רש"י, שהרי אין כל תקדים בתורה ש"לו" מופיעה בלשון "שמא". לפיכך, מסביר "אור החיים" , המילה "לו" משמשת גם במקרה שלנו בכוונת "הלוואי" – "הלוואי ישטמנו יוסף". האחים רוצים הם שיוסף יחזיר להם על כל הרעה אשר גמלוהו. רוצים הם להשתעבד ולהצטער כשיעור שנצטער יוסף מצדם, ובזה לא יהיו מתחייבים לבסוף מהגלויות ומהצרות בעד חטא זה.
אכן סמך לשיטתו של "אור החיים" הקדוש מוצאין אנו בהמשך הפסוקים. לאחר שרואים האחים שיוסף בוכה הוא מבקשת סליחתם, ואין לו כל כוונה להרע להם, מציעים הם בעצמם את ההצעה הבאה :" וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו – הננו לך לעבדים. ויאמר אליהם יוסף – אל תיראו כי התחת אלקים אני…".
האחים, מחפשים הם להתחמק מאחריות כלפי הקב"ה. הם מוכנים שיוסף ישעבדם וינקום בהם על כל הסבל שגרמו לו, ובלבד שיהיו נקיים מדין שמיים. אין להם את האומץ, לעמוד מול רבש"ע. על כך , עונה להם יוסף – "התחת אלקים אני "- וכי אני אמחל לכם במקום רבש"ע ? אם אתם חייבים עונש על הדבר – אלקים ישפוט אתכם ולא אני. צדיק יסוד עולם כיוסף, מכיר הוא את מקומו. הוא מלמד את האחים, שאין הוא תחליף לרבש"ע, אלא צינור נוסף בדרכם לתיקון חטאם. עיקר התיקון של חטא אחי יוסף, יוכל לבא רק לאחר שיקבלו האחים אחריות על מעשיהם ויבקשו בעצמם מחילה מאת הקב"ה.
יוסף מלמד את האחים שבעולמו של הקב"ה אין עבדים. "עבדא, ניחא ליה בהפקרא". העבד, אינו אחראי כלל על מזונותיו . כל כולו נתון תחת אחריות אדונו. הוא יכול ל"הקטין ראש" ואין לו צורך לשאת כל משא של דאגה על כתפיו.
לא כך היא דרכו של עבד ה'. אל לו לאדם להשליך יהבו על אדונו ומעסיקו. אפילו על הצדיק אין לאדם לסמוך לבדו, כיוון שגם בכך ישנה התחמקות מאחריות. על האדם לעמוד אך ורק מול רבש"ע, ולהשליך יהבו עליו. "אשרי שאל יעקב בעזרו – שברו על ה' אלקיו".
מסופר על חסיד אחד, שבא אצל הצדיק ר' מאיר יחיאל מאוסטרובצה וקבל באזניו על כך שבאחד הימים הזכיר לפניו חולה אנוש מבני משפחתו, ובכ"ז לא הוטב כלל לחולה, הזקוק לרחמים מרובים. והרי אמרו חז"ל במסכת בבא בתרא (קט"ז.) "כל שיש לו חולה בתוך ביתו , ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים", והוא הדבר אשר עשיתי , אמר החסיד- באתי אצל הרבי, שיעורר על החולה רחמי שמים!
השיב לו הצדיק מאוסטרובצה : תן דעתך, שלא נאמר כאן "ילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים", אלא נאמר : " ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים". משמע מכאן, שנדרש כאן מהחולה לעשות שני דברים : ראשית , "ילך אצל חכם", שזכותו וצדקותו יכולה לקרוע כל גזירה קשה, ושנית – "יבקש עליו רחמים" – החולה בעצמו יתפלל לה' ויבקש רחמי שמים ולא יסמוך רק על פנייתו לרבי…
