Search

פרשת ויגש: עבודת יהודה ועבודת יוסף

דרכו של יוסף ודרכו של יהודה, משלימות זו את זו , כפי שכבר ראינו. פרשנויות רבות ניתנו בהבנת שיטתו בעבודת ה' של כל או"א מהם, ובהבנת המחלוקת שבינהם. פירוש מעניין אשר ראוי לתת עליו את הדעת מביא בעל ה"שפת אמת" :

שיטתו של יוסף, מסביר השפ"א, היא שיטת של עבודת ה' מתוך גילוי מתמיד של הקב"ה: " כי יש צדיק שהוא איש מנוחה והבורא ית' משפיע עליו רוח קדושה בלי יגיעות נפש ובשר". יוסף רואה בכל רגע נתון את רבונו של עולם עמו – "כל אשר הוא עושה – ה' מצליח בידו". למרות כל הקשיים העוברים על יוסף אין הוא נופל, ואפילו ברגע המסוכן ביותר, אצל אשת פוטיפר רואה הוא את דמות דיוקנו של אביו. יוסף, אומר ה"שפת אמת", מקביל הוא לקדושתה של השבת. זוהי קדושה גלויה ומתפשטת. קדושה ללא הסתרים וללא נפילות.

יהודה לעומת זאת , עובד את הקב"ה מתוך ההסתר. יהודה נופל ומדרדר – "וירד יהודה מאת אחיו". הוא נושא את בת שוע הכנענית, מאבד את שני בניו ואפילו מגיע עד כדי מפגש אסור עם תמר כלתו. עם כל זאת, נמדדת גדולתו של יהודה,דווקא בכך שיודע הוא לקום – "שבע יפול צדיק וקם". "ויש צדיק , שעומד בצדקו ועובר עליו כמה דרכים ומקומות עקלקלות עד שבא אל נכון" (שפת אמת שם) . יהודה יודע להודות ולהכיר בטעויותיו, שהרי "עיקר בחי' יהודה על שם הודאה על האמת", כפי שכותב השפ"א. בזכות יכולתו לקום, עולה הוא לגדולה – "מטרף בני עלית" מברכהו יעקב- זוהי גדולתו שיכול לקום גם מחטאו הנורא שבמכירת יוסף. יהודה מגלה את רבש"ע מתוך ההסתר ומתוך הנפילות.

יהודה , אומר השפ"א, מקביל הוא לעבודת ימי החול, ימים בהם נמצאת הקדושה בהסתר.

ומסיים השפ"א ואומר : "ושניהם צריכים להיות". כל אדם, נצרך לזמנים ותקופות של עבודת ה' מתוך עיסוק בקודש, כדמות אותה מייצג יוסף. אעפ"כ, אין לשכוח כי פעמים רבות, נדרש האדם לזמנים של עבודת ה' מתוך חיי החולין,עבודה מתוך ההסתר, כעבודתו של יהודה. עבודה זו, אע"פ שמסוכנת היא יותר וטומנת בחובה סכנה לנפילות, חשובה היא לא פחות מעבודתו של יוסף, שהרי "אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם לפניכן". גם בכלל האומה, יהיו צדיקים מסוגו של יוסף , צדיקים אשר חיים כל כולם בעולם של הדרת קודש, כמו גם צדיקים מסוגו של יהודה , צדיקים אשר חווים גם את עולם ההסתר, העולם הזה, צדיקים שחווים נפילות, אך יודעים להתאושש ולקום מהם, ודוקא מתוך העליות להגיע למדרגות רוממות.

ממשיך דרכו של יהודה, משיח בן דוד , נקרא בפי חז"ל "בר נפלי", – בן הנפילה. עבודתו של המשיח תהיה תיקון העולם מתוך כל הנפילות ומתוך ההסתר. תפקידו של המשיח יהיה להפך כל חושך לאור, כל רע לטוב וכל מר למתוק. רק אז, מתוך העלאת כל הנפילות, יגש יהודה לחלקו של יוסף, וכדברי השפ"א :" סוף עליית עבודת ימי המעשה הם בשבת. כי החול מכין לשבת. לכן בסוף מעשיו של יהודה ויגש אליו. שאחר גמר העבודה בא להתדבקות ביוסף הצדיק שהוא השבת". אז, לעת"ל נזכה אנו ל"והיו כאחדים בידך". ונזכה ב"ה, ל"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים,יום אשר נגיע אליו מתוך ההסתרות והעיכובים שבעולם הזה, ביום זה נזכה כולנו לגילוי של "והיה ה' למלך על כל הארץ – ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

– ע"ע שפ"א תרל"ה, בזמר

 

דילוג לתוכן