ט"ו באב המכונה בלשון העם "חג האהבה", הינו יום בעל תוכן מיוחד ביותר ע"פ דברי חז"ל. זהו אחד משני הימים הטובים בשנה המושווה ליום הקדוש – יום הכיפורים וכלשון המשנה (תענית ד', ח'):
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
כָּל הַכֵּלִים (=הבגדים)טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה.
מהו עניינו של ט"ו באב ומדוע ערכו גדול כזה של יום הכיפורים? חז"ל מונים שש סיבות לדברים המיוחדים אשר ארעו בט"ו באב וביניהם: • "יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה" – עם כניסת בני ישראל לארץ נאסרו נישואין בין שבטיים, כדי לא ליצור מצב בו נחלה עוברת משבט לשבט במקרה בו בת יורשת את אביה. גזירה זו בוטלה בתקופת השופטים בט"ו באב.
• "יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל" – לאחר האסון האיום של "פילגש בגבעה", מלחמת אחים נוראית בה נהרגו 70,000 איש, גזרו חכמים איסור חיתון עם שבט בנימין אשר היה אחראי לאסון. שבועה זו הותרה גם היא בט"ו באב.
• "יום שביטל הושע בן אלה פרוסדאות [=שומרים]שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו" – לאחר פילוג המלוכה הציב ירבעם משמרות צבא על הדרכים ליהודה כדי לדאוג שנתיניו לא יעלו לירושלים. המלך הושע בן אלה ביטל את הגזירה והותרה מחדש העלייה לירושלים. שורש השמחה של ט"ו באב נעוץ בהעצמת ערך השוויון וכלשון המשנה: " שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ". ביום זה נשברו המעמדות החברתיים. אף לא אחד התגאה במה שיש לו ואף לא אחת התביישה במה שאין לה. אפילו בנות האליטה השילו את בגדי המעמדות מעליהן ולבשו בגדים שאולים:
יתכן וזו גם הסיבה שכל הבגדים טעונים טבילה. הרמב"ם כותב בפירוש המשניות את ההסבר הבא: " מה שחייב להטביל לכלים כולם, מפני שהיו מתערבות זו בזו ובלי ספק היה בכל ההמון נשים בלי טהורות, וכמו כן באנשים בלי טהורים". האירוע המכונן של ט"ו באב, היה במעמד של כל עמך ישראל, אירוע בו כולם מתערבים זה עם זה, אנשים טמאים עם אנשים טהורים, ללא התנשאות וללא ניכור. היה זה מפגן אדיר של אהבת ישראל, בו היו שותפים נציגי כל המפלגות והסקטורים השונים.
זהו גם עניינו של המחול. המחול הינו מעגל, בו אין מעמדות ומדרגות. כל נקודה במעגל נמצאת במרחק שווה מהמרכז, בט"ו באב חגג כל עם ישראל את ערך השוויון החברתי.
אשר על כן, הניסים שנעשו ביום זה הינם ניסים של חיבור החלקים השונים בעם: הותרו שבטים לבא זה בזה, הותר שבט בנימין לבא בקהל והותרו על עם ישראל לעלות לירושלים העיר המאחדת "עיר אשר חוברה לה יחדיו" – "עיר שהיא עושה כל ישראל חברים" (מדרש תהילים קכ"ב)
עלינו כחברה לתבוע שוויון וצדק חברתי לכלל עם ישראל. האם אין זאת דרישת הנביאים בכדי לבנות מחדש את הבניין שנחרב? " לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'? שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי… רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה…וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק–קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה" (ישעיהו א') תביעה לשוויון ולצדק חברתי, שרשה הרוחני נעוץ בדברי הנביאים. באופן סמלי פרצה תביעה זו לציבוריות הישראלית בקיץ תשע"א בתקופה של תשעה באב וט"ו באב, תקופה של אבל על הקלקול ושמחה על התיקון. החברה הישראלית נמצאת בתהליך של התעוררות מוסרית ורוחנית לאחר שנים של תרדמת, אבדן אידיאלים וזהות.
חג ט"ו באב, הינו היום בו עלינו לצאת מכורסת הנוחות בביתו אל הרחוב ולפגוש את עם ישראל. כל שיש לעשות הוא ראשית להקשיב. עלינו להקשיב לקולות הבוקעים מהחברה הישראלית וקוראים לצדק ושוויון חברתי, עלינו לשוחח עם האנשים ברחובות העיר ולספוג אוירה של תיקון, בבחינת "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק". האין זה שורש השמחה של ט"ו באב, חג השוויון בו כל עם ישראל יוצא מביתו כדי להתערב אלו עם אלו? האין זה שורש התיקון האמיתי לחורבן – " צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה"?
בברכת חג אהבת ישראל שמח לכולנו!
