Search

פרשת וארא: "ושמי ה' לא נודעתי להם"

דרשו חז"ל (סנהדרין קי"א.) – "…ועל דבר זה נענש משה רבינו, שנאמר (שמות ה') 'ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין! הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך. אמרתי לאברהם (בראשית יג') '"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה', בקש מקום לקבור את שרה – ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק (בראשית כו') 'גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך', בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר (בראשית כו') 'ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים' – ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב (בראשית כח') 'הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה', ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה – ולא הרהר אחר מדותי. ולא אמרו לי מה שמך. ואתה אמרת לי 'מה שמך' בתחלה, ועכשיו אתה אומר לי (שמות ה') 'והצל לא הצלת את עמך'. 'עתה תראה אשר אעשה לפרעה' (שמות ה', ו') – במלחמת פרעה אתה רואה, ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים"

מדוע מבקרים חז"ל את משה באופן כה חריף? הרי משה אינו שונה בהתנהגותו באופן מהותי מאבותינו הקדושים! אברהם לדוגמא, נהל באומץ ויכוח חריף עם הקב"ה לגבי הצדק האלוקי שבהשחתת סדום. מדוע אם כן, מחשיבים חז"ל את משה כראשון המהרהר אחר מדותיו של הקב"ה?

דומה שהדבר קשור בהכרת שמו של הקב"ה – "ושמי ה' לא נודעתי להם". הפרשה הקודמת, פרשת שמות,עסקה רבות בבירור שמותיו השונים של הקב"ה. למעשה, משה רבינו משוכנע שזו תהיה שאלתם הראשונה של בני ישראל, ברגע בו יבושרו על הגאולה הקריבה : "ויאמר משה אל-האלקים, הנה אנכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלקי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אמר אלהם?". ( שמות ג' י"ג). מדוע שמו של הקב"ה מהותי כל כך בדיון על הגאולה הממשמשת ובאה? וכי זה הדבר שבאמת יטריד את בני ישראל השרויים בשעבוד איום – שיעור פילוסופי בדבר שמותיו של רבונו של עולם?

בעל ה"שפת אמת", האדמו"ר מגור, מציע הסבר מרתק לעניין. שמותיו השונים של הקב"ה, מייצגים הם סוגים שונים של התגלות אלוקית. כל שם, מסמל הוא אופן מסוים בו הקב"ה מתגלה בעולמינו "הנעלם". השם המפורש (יְ- ה- ֹו -ה) מייצג את הגילוי השלם והאולטימטיבי של רבונו של עולם. לעתיד לבא, כאשר יהיה ה' למלך על כל הארץ, כלומר, כבודו יהיה גלוי כאן בעולם, נזכה למימוש הנבואה :"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", כלומר: לא יהיה כל פער בין תפיסתינו את האלוקות לבין המציאות האלוקית האמיתית. נגיע להבנה מלאה של העולם הרוחני כיוון "שמלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". עד אז, אין ביכולתנו לראות את התמונה בשלמותה.

כך מסביר השפת אמת את שאלתו של משה. מה יהיה טבעה של הגאולה? כיצד יתגלה עלינו רבונו של עולם? שאלות אלו, מהותיות הן לעיקרה של הגאולה, וכך עונה הקב"ה למשה: "ויאמר עוד אלקים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יְ- ה- ֹו -ה אלקי אבתיכם, אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם; זה-שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר:" (שמות ג', ט"ו)

דורו של משה, עתיד הוא לחזות בגילוי אלוקי, אותו לא ראה אדם בעבר, אפילו לא אבותינו הקדושים – "ושמי יְ- ה- ֹו -ה לא נודעתי להם". את תמציתו של גילוי זה מסביר השפת אמת באופן עמוק ביותר. שמו המפורש של הקב"ה מייצג את ההבנה הכוללת של המציאות – היה, הווה ויהיה. הבנה מקיפה זו, הינה התפיסה שהקב"ה נמצא איתנו בכל עת, גם ברגעי השעבוד והשמד הקשים ביותר, אשר בהם לכאורה יש הסתר פנים. גם אז, ואולי דוקא אז – "עמו אנכי בצרה" – "גלו ישראל – גלתה שכינה עמהם". ה' מתגלה אל משה, דוקא מתוך הסנה הבוער באש, מתוך משרפות המוות של מצרים. זהו גילוי קשה, איום, אך תמציתו בכך שהסנה לא אוכל, נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. עם הנצח לא יושמד ויחוסל למרות הקמים עלינו בכל דור לכלותינו. ה' מתגלה לבני ישראל, מתוך מחנות ההשמדה של מצרים, לא רק בתור הפודה והמציל כי אם גם בתור המשעבד. " ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ידוע שאני מפזרן תדע שאני מכנסן ידוע שאני ממשכנן תדע שאני פורקן ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן"(בראשית רבה, מ"ד).

ה' אינו רק מלך מחיה ומרחם כי אם גם לעיתים – "מלך ממית". לתובנה עמוקה זו מגיעים בני ישראל בעומדם על הים. "ויראו העם את יְ- ה- ֹו -ה, ויאמינו ביְ- ה- ֹו -ה ובמשה עבדו". או אז, זכתה אפילו שפחה לראות את התמונה הכוללת, לראות את ה' המשעבד אך גם הגואל. אכן, זוהי תמצית שירת הים – "ה' איש מלחמה – ה' שמו". אע"פ שה' הוא גם איש מלחמה, שמו שלם – גם המלחמות והשואות הינן חלק מהגילוי האלוקי בעולם.

זוהי שליחותו של משה. לגלות לעם ולעולם שלעיתים הקב"ה מתגלה עלינו מתוך השריפה וההריסה, מהסנה הבוער באש. האבות, זכו לגילוי שכינה, אך מעולם לא ראו שכינה שבאה מתוך "עלטה נוראה", מתוך גזירות שמד וכליון, כפי שראה משה במצרים. האבות ראו את הקב"ה מתוך האור הזורח אך לא מתוך הסנה הבוער. על כך מוכיח הקב"ה את משה. תפקידו של משה הוא ללמד לעם ישראל את השיעור העמוק והקשה של "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". הכל הוא חלק ממהלך אחד, מסובב ומורכב. רק ע"י הפנמת המסר הקשה והעמוק הנ"ל, נזכה כולנו במהרה בימינו לחזות בהתגשמות הנבואה של – "והיה ה' למלך על כל הארץ – ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

 

דילוג לתוכן