בפרשתינו מתוארת שירת משה אך גם שירת מרים, וכך היא מתוארת: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם, שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". תיאור זה מעורר כמה שאלות:
א. במה זכתה מרים לתואר "מרים הנביאה"? תואר שאפילו משה אינו זוכה לו. שכן בשום מקום הוא אינו מכונה "משה הנביא"! ומדוע מופיע תואר זה דווקא כאן?
ב. "אחות אהרן" – מה בא תואר זה ללמדנו? וכי לא ידענו עד כה שמרים היא אחות אהרן? יתרה מזאת, התואר אינו רק מיותר, הוא גם אינו מדויק – שהרי מרים היא גם אחות משה, ולא רק אחות אהרן?!
ג. "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת". מנין היו למרים ולנשים תופים? וכי היוצא למדבר לוקח באמתחתו תופים?!
הגמרא מסבירה מה הייתה נבואתה של מרים: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וגו'" – אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל; וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך! וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: בתי, היכן נבואתיך? והיינו דכתיב: (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" – לידע מה יהא בסוף נבואתה.
מרים נתנבאה בזמן שהייתה אחות אהרן בלבד, קודם שנולד משה. תוכן נבואתה היה שהגאולה בוא תבוא, ועתידה אמה להוליד בן שיושיע את ישראל. עוד קודם שנולד מושיעם של ישראל, היא כבר הייתה בטוחה בכך שתבוא גאולה. לעומתה, אביה רואה רק כאשר הוא רואה בעיניו… כשמתמלא הבית כולו אורה, לאחר לידת משה. אולם כשמושלך משה ליאור, שוב הוא מפקפקק בהתממשות הנבואה.
זו גדולתה של מרים, לראות אור אפילו בזמן שכולם רואים חושך. וזו גדולתן של נשים צדקניות, שאפילו למדבר הן נושאות עמן תופים. כך הסבירו חז"ל את לקיחת התפים למדבר: "בתפים ובמחלת – מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים, והוציאו תופים ממצרים."
וזו גדולת הבטחון של מרים. כך הסביר המדרש את משמעות שמה של מרים:
"למה קרא שמה מרים? שבחייה מררו המצריים את חיי אבותינו במצרים." הפער הקטן שבין מרים ומשה טומן בחובו הבדל משמעותי: משה גדל בבית פרעה. הוא אינו חווה על בשרו עבדות באורח ישיר. גדולתו היא יכולתו להזדהות אף-על-פי-כן עם צערם של אחיו. מרים לעומתו גדלה בתוך השעבוד, ובטרם מתחיל בכלל תהליך של גאולה. וזו גדולתה של מרים, שגם בתוך המרירות הגדולה היא בטוחה בגאולה. והנה, נבואתה זו של מרים מתממשת.
וזו גדולתה של שירה זו, של מרים והנשים. זוהי השירה של הנשים, שהאמינו בבואה של הגאולה, גם כשהמציאות הנראית בעיניים קשה ומרה. וכשאמונה זו מתממשת מתפרצת השירה המיוחדת בתופים ובמחולות.
