פרשת השבוע היא פרשה של התחלות. בריאת העולם, בריאת האדם, הלידות הראשונות וגם … הרצח הראשון. קין הילד הראשון שנולד מאז ומעולם, קם על אחיו הבל והורג אותו עקב קנאה. תגובתו של הקב"ה אינה מאחרת לבוא. הוא נכנס בשיחה עם קין שבסופה הוא מטיח בפניו "מה עשית ? קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה !". מיד אח"כ גוזר הקב"ה את דינו של קין ואומר: "ועתה ארור אתה מן האדמה … נע ונד תהיה בארץ". קין מערער על חומרת העונש ומקבל הבטחה לשמירה על נפשו.
ננסה להתבונן בטענותיו של קין. הוא טוען שהעונש שקיבל הוא כבד מאוד, ולכן הוא מבקש להפחית אותו. במבט ראשוני, נראה שקין היה יכול לטעון טענה חזקה הרבה יותר ולזכות בדינו בקלות. במקום לטעון כי הוא אשם אך העונש כבד מאוד הוא יכול לטעון: "לא אשם !". מדוע ? הדבר הוא פשוט ביותר – עד לתקופתו של קין לא שמענו שום ציווי של התורה האוסר לרצוח. הפעם הראשונה בה מופיע איסור זה הוא לאחר המבול. בפרק ט' אומרת התורה: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם". אחריו מופיע הציווי "לא תרצח" בעשרת הדברות. אך כל זה איננו רלוונטי לקין כלל וכלל. קין יכול לטעון טענה פשוטה מאוד – איסור הרציחה לא נאמר לי בשום הזדמנות. הוא הומצא אחרי ואין כל סיבה שבעולם שהקב"ה יעניש אותי על מעשה שלא היה בו שמץ של איסור בתקופתי – טרום הציווי. אם כן מה דורש הקב"ה מקין ? כיצד נותן קין דין וחשבון על מעשה שלא נאסר עד זמנו ? על איזה בסיס דן הקב"ה את קין לכף חובה ?
נראה שהתורה רוצה ללמד אותנו כאן דבר עמוק מאוד המתמצה בביטוי: "דרך ארץ קדמה לתורה". מאמר זה שגור מאוד בפי כל, אך מהי משמעותו ? אין הוא בא ללמד אותנו עובדה הסטורית גרידא ש"דרך ארץ" קדמה מבחינת זמנה לתורה ? הוא בא ללמד אותנו שישנם דברים שאין צורך בשבילם בתורה או בציווי על מנת לדרוש מכל אדם לקיימם. אדם הרוצח אדם אחר אינו יכול לטעון טענה של: "לא שמעתי" או "לא ידעתי" שאסור לרצוח. הוא יכול להוכיח באותות ומופתים שעדיין לא ניתן החוק האוסר על רציחה, אך זה לא יועיל לו. הוא מחוייב בהתנהגות הזו גם לפני שניתן החוק. "דרך ארץ קדמה לתורה" לא מבחינת העיתוי אלא בכך שמה ששייך לקטגוריה של דרך ארץ, של מוסר, הוא חיוב על האדם גם אם עדיין לא הספיקו לצוות אותו על כך, ואם יעבור על ציווי מוסרי ידרש לתת על כך את הדין.
טענות חוקיות מתחמקות, הנתלות בחוק מעוות, אינן קבילות על פי התורה כי הן נוגדות את המוסר הטבעי של האדם. בשום פנים לא יכול אדם שהשתתף בשלטון עריץ, לפטור את עצמו מאחריות למעשיו בטענה שהחוק בתקופה של עשיית המעשים התיר (או אף חייב) מעשים כאלו. אמנם יש להזהר מאוד בהגדרת ה"מוסר הטבעי". מכיוון שמטבעו הוא אינו מוגדר בצורה מדוייקת הוא עלול לשמש כלי בידי מי שירצו לתלות את הצידוק למעשיהם בו, אך ככלל עלינו להבין שהתורה בנויה על יסודו של המוסר הטבעי ואינה באה לקחת את מקומו.
וכמו שאומר הרב קוק: "אסור לה ליראת שמים אמיתית שתדחק את המוסר הטבעי …"
הרב יוקי מאיר, בוגר ישיבת הר עציון, ושרות צבאי במסגרת ההסדר. למודים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר – אילן. שימש כרב בקהילות בחו"ל ובארץ. כיום רב קהילת "לכו נרננה" ברעננה.
