Search

פרס נובל שלישי בכימיה למדינת ישראל-מילים מהלב.

כימיה תמיד היתה תחום שריתק אותי, דמיינתי חלקיקים, ראיתי אותם זזים, מתתחברים ומתפרקים. כילדה תכננתי במוחי תרופות שגיעו בדיוק לנקודה הכואבת, לחידק המסוכן, לגידול הבעייתי וב"הוקוס פוקוס" שכזה הכל יתרפא וגם את לימודי האקדמיים הקדשתי לנושא.

יותר מאוחר התעניינתי בתחום הביוכימי, במכונה המשוכללת ביותר בעולם- גוף האדם. זו שלא מפסיקה לעבוד עשרות שנים, שהמשאבות שבה פועלות בתזמון מושלם, שכל חומר שבה מנוצל רק כשהוא הכרחי, בכמות המדויקת ומתפרק כשתפקידו מסתיים. המכונה שעובדת בתנאים הכי מינוריים שיש בעולם- לחץ קבוע ונמוך וטמפרטורה נמוכה.

אני רואה במדע (ובכימיה בפרט) לא רק אוסף של חלקיקים ותנועות מולקולריות כי אם אמונה גדולה בבורא עולם. את אהבתי הזו ואת אמונתי הגדולה בריבונו של עולם דרך המדעים אני מנסה גם להעביר לדורות הבאים. כששמעתי על הזכיה השלישית בפרס נובל לכימיה לפרופ' דן שכטמן מהטכניון התרגשתי במיוחד. הידיעה לא עברה ליד אזני והמשכתי הלאה, גאווה גדולה למדינה שבה אני חיה ולאנשים שבה מילאה את ליבי.

את השיעורים בכימיה הקדשתי ביום חמישי שעבר לנושא זה. החלטתי להעביר לתלמידי חלק מתחושותי כדי שהדור הזה שרגיל שהכל מגיע מוכן, דור הכלים החד פעמיים, האינסטנט, הריאלטי, דור הריגושים המיידים – יפנים גם מציאות אחרת.

כל אחד מזוכי פרס הנובל לכימיה (פרופ' אהרון צ'חנובר, פרופ' אברהם הרשקו, פרופ' עדה יונת, ופרופ' דן שכטמן) ניכנים בתכונות המעולות של צניעות יוצאת דופן, חריצות לאורך עשרות שנים, רעב לחקור ולגלות ואמונה בצדקת מחקרם.

אין כאן קיצורי דרך. העמל הוא של שנים, העבודה סזיפית ולא אחת מתסכלת ורוב הזמן האורות הם אורות ניאון של מעבדות וספריות הדורשות קריאה אין סופית ואיסוף נתונים – לא אורות במה וזוהר ולא שטיחים אדומים.

אבל בסוף גם זה יכול להגיע – אם תאמין בעצמך ותיהיה חרוץ!!

מדינת ישראל עוברת ימים של מחאה חברתית. על פי דפי העיתונות והתקשורת אי אפשר לחיות בארץ – הכל יקר, אין חינוך טוב, אין אקדמיה, אין תחבורה, אין ביטחון וכולם מושחתים! מעט מאד אנשים יעיזו להגיד מילים טובות על המדינה. זו שב- 63 שנותיה הצמיחה פה, למרות וכנגד כל הסיכויים, חינוך, אקדמיה, רפואה מהטובות בעולם, מוסדות שהמחקרים שנעשים בהם נחשבים פורצי דרך בכל תחום אפשרי וזאת למרות העובדה שבכל רגע נתון ישנם אנשים סביבנו שרוצים בהשמדתינו ורוב תקציבנו מיועדים לביטחון.

המדינה הזו איפשרה לשישה פרופסורים מתחום המדעים: ארבעה בכימיה ושניים מתחום הכלכלה לקבל הכרה בינלאומית בעבודתם הקשה והמאומצת – להם ולה מגיע מילה טובה!!

דילוג לתוכן