"צריך להוריד את הרגל מהגז ולהפסיק לחפש כל הזמן את תרבות הסלפי. לא צריך לחפש להיות בו הכסף ותרבות הצריכה הם מרכז החיים. יש חלקים גדולים בחברה שנמצאים במקום כזה וזה פסול. כפי שבבית משאירים מקום לא מסויד כזכר לחורבן גם בתרבות העכשווית אפשר להוריד קצת ממה שיש לנו כדי לזכור את המהות האמיתית של החיים".
כך אמר הרב חיים רטיג, ראש ישיבת רעננה, במסגרת כנס 'קהילה עם כיפה' שהתקיימה בבית הכנסת אהל ארי בעיר. במסגרת הכנס השני של כיפה, בו אנו עוסקים בנושאים שונים על סדר היום הדתי לאומי, עסקו הרב רונן נויבירט, ראש ארגון רבני בית הלל וראש קהילת אהל ארי, והרב חיים רטיג, בשאלת 'הדרך הנכונה להתנהג ולחנך בעידן המודרני' על רקע תופעות ה'בת מצווש' וקידושי הסושי.
"אנחנו לא בדור בו ניתן לקבוע נורמות", קובע הרב נויבירט בתשובה לשאלה שהופנתה אליו בנושא הדרך הנכונה להתוות דרך בקהילה בנוגע ליוקר המחיה, כפי שהוא מתבטא בקידושים, באירועים קהילתיים ובחגיגות משפחתיות כיום. "אנחנו לא יכולים להכתיב לאנשים מה לעשות. הדרך היום לפשר דברים היא להציב חזון, מטרה, ערכים ודוגמא אישית. אנחנו צריכים להבין את הרוח. לא לזרום דרך נורמות אלא להווין איפר האנשים נמצאים ולהוביל את הדרך. צריך לתת דוגמא, איך במקום להשקיע הרבה כסף באירוע מפואר לדוגמא, ניתן להשקיע באירוע עם יותר ערכים".
הרב רטיג מצידו, טוען כי אומנם אין דרך להכתיב נורמות, אך בהחלט יש מקום להכתיב את הסטנדרט הנהוג בקהילות השונות. "צריך להעמיד סטנדרט מסוים. העובדה שאנשים עושים אירועים מפוארים היא שזה חלק מהתרבות. אני לא רוצה להיות חילוני עם כיפה אלא להיות חלק מגישה תרבותית שרואה דברים אחרת. אנו רואים בחברה המערבית תהליכים של איבוד עצמי לדעת. החברה מכלה עצמה בתמורה לקידום עצמי. הסלפי הופר ל'סלפיש' (אנוכי. ח"ג). הרצון להרוויח כסף והכל נמצא מסביב לכסף.
"אנשים עובדים קשה כדי לקנות מותגים שאין להם כסף עבורם. אנשים קונים היום אייפון 6 רק כדי להראות לאנשים שיש להם את המכשיר המתקדם ביותר וזה נכון גם לגבי בגדים בסכומי ענק. זה לא נורמלי. זה מוביל לשחיתות חברתית ולחוסר צדק חברתי. צריך לחזור לפשטות, לצניעות. אסור לנו להיסחף. אומנם מותר לנו ליהנות מדברים אבל הכל במידה. לא להגיע למצב של עבודה של עגל הזהב", אומר הרב רטיג.
"כל הזמן מנסים לגרום לנו לקנות. האם החברה שלנו היא חברה שרודפת אחר המצרכים? צריך להוריד את הסטנדרט לכולם ולהשוות במעט את התנאים הבסיסיים. ליצור מערכת חיים יותר פשוטה, פחות נהנתנית וצרכנית. אם נשכיל לקבוע סטנדרט בחברה הישראלית לכולם יהיה יותר כסף. ה'צדק החברתי' מתחיל בבית. אנשים לא מוכנים לגור במקום אחר, כולם רוצים לגור בדיזנגוף פינת ארלוזורוב ומסרבים לחיות במקומות אחרים. לא יהיה קוטג' זול במרכז תל אביב וצריך להבין את זה. צריך קצת יותר נורמליות צרכנית. אני פוגש אנשים אומללים עם לא מעט כסף. הזזנו את הגמרא ואת התורה הצידה ושמנו את הכסף במקום. אם נצליח לחנך את הדור הזה, החיים במדינה יראו אחרת", מוסיף הרב רטיג.
כיצד ניתן לעשות זאת, הרב נויבירט יותר סקפטי לגבי ההצלחה של שינוי תודעתי לטווח קצר בנושא. "אנחנו צריכים לתת הכוונה והדרכה כיצד להשתמש במשאבים. ברור שמותר לאדם שיש לו כסף להשתמש בו, אבל השאלה היא איך להשתמש בכסף בצורה נכונה. חובתנו לתת לאנשים כיוון והדרכה. אנחנו לא יכולים לומר לאדם לא להשתמש בכסף, אבל כן יכולים לדבר על ערכים ובתקווה האדם יעשה בכסף שימוש משמעותי. אדם יכול לקנות ולצרוך, ולא יעזור אם נוציא מכתב זועם בנושא. צריך חינוך מתמשך ואלו דברים שצריך לתת עליהם דגש כל הזמן, לא רק בראש השנה או ביום כיפור אלא כל השנה. זו לא שאלה של צריכת מותג כזה או אחר אלא כיצד אנו רואים את דרך חיינו. חשוב לזכור שאפשר לדבר עד מחר על נושאים שונים אבל כשזה יגיע לידי יישום הכל יעלם. התפקיד שלנו זה לייצר דוגמא אישית ולשנות את הדברים לאורך זמן".
"אין היום פתרונות קסם. יש תהליכים והחברה חיה על פי סטנדרטים מסוימים. אנחנו רוצים לשנות דברים אבל יש כאן עבודה. אין כאן קיצורי דרך. אם נתגייס כולנו כחברה בהחלט נוכל ליצור חברה יותר טובה, אך הדבר לא ייעשה על ידי הכתבת סטנדרטים. צריך לקדם את הדברים על ידי חינוך, ערכים, העצמה ודוגמא אישית ואת זה אנחנו יכולים לעשות. עם כל החומריות בחברה יש היום חיפוש של משמעות ואנחנו צריכים למצוא את אותם תהליכים במקום 'זבנג וגמרנו'. צריך להסתכל לטווח ארוך. אני אופטימי, אבל אי אפשר לקוות שמחר בבוקר הכל ייפתר".
"אנחנו צריכים להכיר בעובדה שאנחנו חיים בחברה מערבית ומי שמכתיב את הסטנדרטים היום הם לא הרבנים", אומר הרב נויבירט. "ראשי הכלכלה והמשק הם שקובעים את הסטנדרטים הכלכליים. וודאי שיש לנו מקום לומר אמירות חברתיות של צדק ושוויון אבל מי שרוצה להשפיע באמת צריך להגיע לפוליטיקה ולעסקים. לא מספיק לומר דברי הגות אלא צריך לעבוד בפועל במשרד האוצר, הכלכלה והעסקים".
הרב רטיג מצידו, חולק על הדברים. "אני מאמין בכוח של העם", הוא אומר. "יש לציבור הדתי לאומי כוח בדברים הללו וראינו את זה במחאת הקוטג'. אם תהיה התארגנות גדולה הדבר ישנה את כל השיח הציבורי וצריך לעשות זאת. ברגע שאנשים לא יקנו לאורך זמן ראשי המשק והכלכלה יזיעו וידאגו למחירים נורמליים".
במהלך הכנס, עסקו שני הרבנים גם בשאלת הבאת סמרטפון כזה או אחר לילדים קטנים, מגמה אשר צוברת תאוצה ככל שהעולם הולך ונהיה יותר מודרני. שני הרבנים מצביעים על העובדה שמדובר בבעיה, אך חלוקים ביחס לפתרון.
"אפשר לראות היום משפחה יושבת במסעדה או בטיול ובמקום להיות זה עם זה כל אחד נמצא עמוק בתוך המכשיר שלו. התפקיד שלנו כהורים וכמחנכים הוא להחזיר את התקשורת הביתה. יש לנו כל כך הרבה תקשורת ושכחנו איך לתקשר בינינו. צריך כל יום שביתה של כמה שעות מהמכשירים", אומר הרב נויבירט. "יש מקום שיהיה לילדים מכשיר סלולרי, אבל ברגע שמתחילים לדבר על פונקציות ואקסטרות שהופכות אותו למכשיר המנתק אותנו מהעולם הזה, הדבר הופך להיות בעייתי. צריך למעט ולהגביל את השימוש במכשירים כאלו על מנת שהילדים לא יתנתקו מהעולם".
"חייבים לחנך את הילדים שגם אם לחבר שלהם יש להם לא יהיה", אומר הרב רטיג. "איך אומרים לילד שמתחיל לעשן סמים 'לא'? אם מרגילים את הילד כבר מגיל צעיר לקווים אדומים אפשר לעצור את הבעייתיות הזו".
"האידיאל הוא לקחת את הטלפונים בבתי הספר, אבל המורים מבוהלים היום ומפחדים פחד מוות מההורים", מתייחס הרב רטיג לשאלה האם צריך לקחת את הטלפונים מהילדים בבתי הספר. "המורים כל הזמן מוטרדים מכך שהם יקבלו טלפון נוזף מההורים. אני לא רואה את המורים בעמדת כוח לקבוע דברים כאלו והתחושה היא שמערכת החינוך איבדה את כוחה. פעם מורה היה מורה לחיים, ההורים צריכים לדעת ללכת אחורה כי כל עוד ההורים כל הזמן משדרים שהמורים הם כלום המצב יישאר בעייתי".
"בתוך בית הספר לגיטימי לדרוש מהילדים להפקיד את מכשירי הטלפון במזכירות ובסוף היום לקבל אותם", חולק עליו הרב נויבירט. "המצב בו ילדים מסתובבים עם הטלפון בהפסקות הוא מצב לא תקין ואין שום סיבה שבית הספר לא ידרוש את זה. עם קצת רצון הדבר אפשרי".
