מאמר זה זמין גם כעלון שבועי, "סיפורי חיים", שבו אנו זוכרים את אלה שהשפיעו בצורה יוצאת דופן בעולם היהודי – או שפשוט השאירו את הקהילה שלהם למקום טוב יותר או מעניין יותר. הירשם כאן כדי לקבל "סיפורי חיים" בתיבת הדואר הנכנס שלך בכל יום שלישי.
אסתר קופרסמית', 94, המארחת בוושינגטון שתיווכה בשלום במזרח התיכון
אסתר קופרסמית', בת ילידת ויסקונסין למהגרים יהודים, הפכה לאחת המארחות והדיפלומטים האזרחיים הידועים ביותר של וושינגטון הבירה. לזכותה היא מציגה את נשותיהם של נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין – ואולי משיכת הגלישה להסכמי קמפ דיוויד בתיווך הנשיא ג'ימי קרטר.
"היה לי מזל גדול להכיר את שתי הנשים, עליזה בגין וג'האן סאדאת", היא נזכרה ב-2022. "וחשבתי שהגיע הזמן להפגיש ביניהן. הם לא היו צריכים איזה מתערב כדי לדבר, הם יכלו לדבר ישירות. אז הם עשו, וזה עבד".
זה היה רק גולת הכותרת אחת בקריירה שכן, במילותיו של הסנאטור המנוח וויליאם פרוקסמיר, "המאורה הפוליטית הדמוקרטית של כל גיוסי הכספים." היא נשואה לעורך הדין העשיר ג'ק קופרסמית' בתחום הנדל"ן, ועזרה לגייס מיליונים עבור מועמדים דמוקרטים. , כולל מועמד לראשונה בשם ג'ו ביידן.
"כאשר אסתר האמינה במשהו – או במישהו – היא הייתה עושה מאמצים רבים כדי להראות את תמיכתה. ראיתי את זה מקרוב כמועמד בן 29 לסנאט", אמר הנשיא בהצהרה ביום שישי. "אסתר הייתה אחת המעודדות המוקדמות שלי, והאמונה שלה בי הייתה כל העולם. במהלך השנים, השיחות שלנו עוררו בי השראה, אתגרו, שמחו והמרצו אותי".
היא גם הפכה את בתיה בוושינגטון למקומות מפגש של דיפלומטים מכל העולם, ושימשה בזכות עצמה כחברה במשלחת האמריקנית לאומות המאוחדות, נציגה בוועדת האו"ם למעמד האישה ורצון טוב של אונסק"ו שַׁגְרִיר.
קופרסמית מתה ב-26 במרץ בביתה בוושינגטון. היא הייתה בת 94.
סמי מיכאל, 97, אלוף ישראל במזרחי וזכויות האזרח
סמי מיכאל, סופר ישראלי ונשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל, 5 במאי 2004. (Flash90)
סמי מיכאל נולד בעיראק ב-1926, ברח כקומוניסט לאיראן ועשה את דרכו ב-1949 לישראל בתחילת דרכם, שם יהפוך לימים לקול מוביל המתעד את הדחיקה לשוליים ואת האתגרים העומדים בפני מהגרים יהודים מזרחים ממדינות ערב. לאחר שעבד כעיתונאי וכהידרולוג, פתח מיכאל בקריירה ספרותית עטורת פרסים שכללה ספרי ילדים, רומנים ומחזות, רובם מתרחשים בשתי ערי הולדתו בגדאד וחיפה.
פעיל חברתי מסור, מיכאל עמד בראש האגודה לזכויות האזרח בישראל במשך יותר משני עשורים עד לשנה שעברה. במאמר משנת 2012 הוא דן הן בגאוותו במדינה היהודית והן באכזבתו מכישלון לפתור את "בעיותיה המשמעותיות ביותר":
ישראל היא המדינה היחידה שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה ומשחר קיומה הפכה לסיפור הצלחה מדהים. אפשר להגדיר אותו כמודל לעשרות מדינות שיצאו מהכניעה הקולוניאלית ועדיין לא הגשימו את חלומותיהן. איך זה שאותה ישראל מוצאת את עצמה, אחרי כמה עשורים בלבד, שקועה חיצונית במחלוקת בלתי פתירה ונקרעת פנימית כמעט עד למצב של שיתוק? אני חושב שהתשובה נעוצה בעובדה שישראל מעולם לא העזה להתמודד ישירות עם שלוש בעיות בסיסיות שליוו אותה מיום קיומה: מקומה של ישראל בעולם הערבי, הפערים החברתיים והגזעיים וה פער חילוני-דתי.
הוא מת ביום שני בגיל 97.
הלמה בליס גולדמרק, בת 98, יתומה יהודייה שהצטרפה להתנגדות
הלמה בליס גולדמרק, שנראתה כאן ב-2012, התייתמה בגיל 16 לאחר שאביה נהרג במחנה הריכוז. (קורט הובר/Verein für Gedenkkultur בגראץ)
הלמה בליס גולדמרק, יהודייה ילידת אוסטריה שסיפור ההישרדות וההתנגדות שלה תחת הנאצים סופר בספר הזיכרונות "לעבור את שער מנדלבאום" משנת 2010 על ידי חתנה קאי בירד, מתה ב-15 במרץ בביתסדה, מרילנד. היא הייתה בת 98.
לאחר שאביה נרצח במחנה ריכוז, הצטרפה המתבגרת היתומה לתא התנגדות ברומא הכבושה בידי הנאצים, שהנפיק ליהודים מסמכים ותעודות קצבה מזויפות, אפילו כשעבדה בשם בדוי כעובדת פקידות בעמדת פיקוד של לופטוואפה.
לאחר המלחמה היא התגוררה בניו יורק לפני שעברה לאזור וושינגטון בשנת 1991. היא סייעה למהגרים עמיתים במשרדים משפטיים בתרגום מסמכים מלפחות מחמש מהשפות שדיברה בשטף. בירד אמר פעם שהוא סיפר את סיפורה של חמות זו מכיוון שישראלים ופלסטינים לא "מבינים את הקורבנות של זה".
