מאמר זה זמין גם כעלון שבועי, "סיפורי חיים", שבו אנו זוכרים את אלה שהשפיעו בצורה יוצאת דופן בעולם היהודי – או שפשוט השאירו את הקהילה שלהם למקום טוב יותר או מעניין יותר. הירשם כאן כדי לקבל "סיפורי חיים" בתיבת הדואר הנכנס שלך בכל יום שלישי.
אמנון וינשטיין, 84, האומן מאחורי "כינורות של תקווה"
בשנות ה-80, ניצול אושוויץ הביא את הכינור הפגוע שלו לבית המלאכה בתל אביב של בלם ישראלי אמנון וינשטיין. המפגש הזה נטע את הזרע לכינורות של תקווה, מאמציו של וינשטיין לשחזר כינורות שהיו בבעלות יהודים לפני השואה ובזמן השואה ולשמוע אותם מנגנים בקונצרטים מתריסים ברחבי העולם.
וינשטיין ובנו אבשלום אספו בסופו של דבר יותר מ-60 מכשירים, והפרויקט הפך לנושא של ספר רב מכר מאת ג'יימס א. גרימס וסרט תיעודי עטור שבחים של PBS.
"לכל הכלים (לכלים) יש מכנה משותף: הם סמלים של תקווה ודרך לומר: זכור אותי, זכור אותנו", לפי אתר כינורות התקווה. "החיים טובים, חוגגים אותם עבור אלה שנספו, עבור אלה ששרדו. לכל האנשים".
וינשטיין היה בטוח בעצמו ומסור לעילא למלאכתו. בראיון ב-1988 ל-The Nation, עיתון ישראלי קצר מועד בשפה האנגלית, הוא השווה את עצמו למאסטר כינורות כמו סטרדיווריוס וגואדג'יניני. הוא נזכר בהכשרתו בקרמונה, העיירה האיטלקית שייצרה במשך מאות שנים גושים. "ואני מחזיר את המסורת בליבי", אמר.
תווית על אחד מהכינורות החצי-גמורים שלו נשאה את שמו, אמנון וינשטיין, באותיות לטיניות והתאריך בעברית. "אולי מאות שנים מהיום זה יעורר את אותה התנשפות כמו סטרדיווריוס. ואז שוב, אולי לא."
הייתה לו חיבה עצומה ללקוחות המוזיקאים שלו, אם חשב שהם מעט עמומים. זה הוציא אותו מדעתו כשכנרים וכנרים אמרו לו שאולי הלכה כבויה. "עשיתי פעם ויולה וכולם בתזמורת הפילהרמונית הישראלית ניגנו בה", אמר. "הם חזרו ואמרו שהסאונד לא בסדר, אולי זו הייתה הלכה – כאילו הם יודעים משהו." באחת הפעמים שאל שלמה מינץ, וירטואוז של הכינור והוויולה, את הוויולה שאחרים ביקרו. "באותו לילה הוא מנגן יפה. למחרת כולם פה, אומרים 'עשית עם זה משהו, אמנון, זה השתנה'. לא עשיתי עם זה כלום".
הוא סירב למכור למתחננות את הוויולה ושמר אותה במילואים בדירה זו לזמן שמינץ היה בעיר.
וינשטיין נפטר ב-4 במרץ בתל אביב. הוא היה בן 84.
מירנדה פרום, 32, דוגמנית וסופרת מתריסה
עבודתה של מירנדה פרום הופיעה ב-The Tower, Maclean's, The Huffington Post וה-National Post. (Legacy.com)
בשנת 2018, לאחר שחזר משהייה של ארבע שנים בישראל, הסופר, הדוגמנית ואסטרטג התקשורת מירנדה פרום אובחן עם גידול גדול במוח. לאחר שהחלימה מניתוח בלוס אנג'לס ומאוחר יותר, במהלך מגיפת COVID-19, בבית הוריה באונטריו, היא עברה לברוקלין. ב-16 בפברואר היא מתה בדירתה, מערכת החיסון שלה התרוקנה בעקבות הטיפולים הרבים שלה. היא הייתה בת 32.
פרום גדל בוושינגטון הבירה ולאחר מכן למד באוניברסיטת טורונטו. היא נסעה לישראל ב-2013 בתוכנית נוער ונשארה, עבדה כדוגמנית ותרמה למספר פרסומים, ביניהם החיה הדיילי והמגדל. "תל אביב היא אי של נערים ונערות אבודים – כולנו מקרוב ומרחוק שנמשכנו למקום בחיפוש אחר יציבות, בחיפוש אחר מקום להתקשר הביתה", כתבה ב-2014.
אביה, כותב צוות מגזין אטלנטיק דיוויד פרום, זוכר אותה במאמר בגיליון הנוכחי:
מירנדה הייתה עצמאית וסטואית בצורה עזה, לעתים קרובות עצמאית וסטואית מדי לטובתה. היא התמודדה עם סכנות כל חייה. בישראל היא חייכה את דרכה בצילומים כשרקטות של חמאס עפו מעליה. בצרפת, כשבריונים אנטישמיים ניסו להפחיד אותה ועל כמה חברים ישראלים ברכבת התחתית של פריז, מירנדה דיברה בהתרסה עברית בקול רם במיוחד. היא דחקה בחברים מפקפקים בעצמם, "אתה צריך לומר 'פ-ק' לך ליותר אנשים לעתים קרובות יותר." תמיד מוכנה להקשיב לצרות של אחרים, היא סירבה בתוקף לדון בבעיות שלה.
הרב בארי סילבר, 67, פעיל וספק "היהדות הקוסמית"
הרב בארי סילבר, שהוביל תביעה נגד החוק נגד הפלות בפלורידה בעקבות החלטת דובס, מוצג כאן בסרט התיעודי "Under Gd". (באדיבות "תחת ה'")
בארי סילבררב, עורך דין ופעיל מפלורידה, שנרתע רק לעתים רחוקות ממאבק בשל מגוון סיבות, נפטר ב-24 במרץ. הוא היה בן 67 ואובחן כחולה בסרטן המעי הגס לפני 15 שנים.
המייסד והרב של הקהילה הפוסט-דתית ל'דור ודור בבוינטון ביץ', סילבר הגיש תביעה בשנת 2022 המערערת על מגבלות חדשות להפלות במדינה על רקע חירות דת. הוא נלחם בהצלחה כדי לחסום מפתח מלבנות פרויקט גדול שאיים על אדמות חקלאיות ואדמות ביצות, והוביל מאמץ להתנגד לאיסור הספרים בבתי ספר במחוז פאלם ביץ'.
"הוא הלך לחבוט עבור האנדרדוג כל הזמן", אמרה ל"סאן-סנטינל" רכזת הקהילה, שרון ליבוביץ.
סילבר כיהן קדנציה אחת בבית הנבחרים של פלורידה, ומת יום אחד לאחר שהגיעו לביתו עותקים של ספרו החדש, "יהדות קוסמית: איחוד יהדות ומדע כדי להאיר את העולם".
הארווי שולווייס, בן 83, נדבן שהעניק כבוד לחסידי גויים
הארווי שולווייס היה יו"ר הוותיק של הקרן היהודית למען צדיקים. (באדיבות JFR)
בשנת 1992, משקיע הארווי שולווייס, בהוראת בן דודו הרולד שולווייס, הרב הידוע מקליפורניה, הפך ליו"ר הקרן היהודית לחסידים. במהלך 31 השנים הבאות גייסה JFR וחילקה יותר מ-45 מיליון דולר בסיוע כספי לגויים מבוגרים ונזקקים שהצילו וסייעו ליהודים במהלך השואה.
כמנהל מנכ"ל Niantic Partners LLC, חברת השקעות נדל"ן בניו יורק, שולוויס היה פעיל גם ב-UJA-Federation של ניו יורק, בוועדת ההפצה היהודית האמריקאית, ברחוב 14 Y ובארגונים קהילתיים יהודיים אחרים. הוא מת ב-18 במרץ בגיל 83.
"מאמציו הבטיחו כי הגויים החסידים יוכלו לחיות את שנותיהם שנותרו בכבוד", אמר סגן נשיא JFR, סטנלי סטאל בהצהרה, "ושהמורשת שלהם מתקיימת דרך המחנכים המלמדים על גבורתם".
ג'ולי רובינסון בלפונטה, אשתו של הארי בלפונטה ועמיתתו לפעילות
הארי בלפונטה ואשתו, הרקדנית ג'ולי רובינסון, בתיאטרון היווני בלוס אנג'לס, קליפורניה, 2 באוגוסט 1957. (בית גרפי/תמונות ארכיון/Getty Images)
ג'ולי רובינסון בלפונטה, אשתו השנייה ילידת יהודים של הזמר המנוח הארי בלפונטה ושותפו לפעילות זכויות האזרח, מתה ב-9 במרץ בלוס אנג'לס. היא הייתה בת 95.
היא נולדה באזור וושינגטון הייטס במנהטן להורים ליברליים עם שורשים יהודים רוסיים. רקדנית ושחקנית, היא הייתה החברה הלבנה הראשונה בלהקת הריקוד הכל-שחור של הכוריאוגרפית קתרין דנהאם והופיעה בחלקים קטנים בסרטים שונים.
בין הפגישה עם בלפונטה ב-1954 ועד לגירושין ב-2007, היא הצטרפה אליו בגיוס כספים לתנועת זכויות האזרח, אסטרטגיה עם ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור ועיכוב תקשורת ערוץ עם ממשלת קובה. היא גם ייסדה את "חטיבת הנשים" של ועדת התיאום הבלתי אלים של הסטודנטים ועזרה לארגן, יחד עם קורטה סקוט קינג, אשתו של קינג, מצעד נשים נגד מלחמת וייטנאם.
במאמר למגזין אבוני, ענה הארי בלפונטה למבקרים שהתנגדו לכך שהוא יתחתן עם אישה לבנה ויתגרש מאשתו הראשונה, האפרו-אמריקאית. "לא התחתנתי עם ג'ולי כדי לקדם את מטרת האינטגרציה", כתב. "התחתנתי איתה כי הייתי מאוהב בה והיא התחתנה איתי כי היא הייתה מאוהבת בי".
