סין מתמודדת עם ירידה מתמשכת בפוריות בכל האזורים, כך מגלה מחקר חדש

במחקר שפורסם לאחרונה ב דוחות מדעייםחוקרים מסין השתמשו בנתוני מפקד האוכלוסין הלאומי משנת 2020.

הם יישמו את שיטת הישרדות המילואים כדי להבין את המגמות הזמניות בשיעורי הפריון הכוללים וחקרו את השונות וההבדלים האזוריים בשיעורי הפריון הכוללים בין אזורים עירוניים וכפריים בין 2000 ל-2020.

לימוד: הערכה מחדש של מגמות והבדלים כפריים-עירוניים/אזוריים בשיעור הפריון הכולל בסין, 2000-2020: ניתוחים של נתוני המפקד הלאומי של 2020. קרדיט תמונה: fizkes/Shutterstock.com

רקע כללי

שיעור הפריון הכולל מוגדר כמספר הילדים הממוצע שאישה תלד אם היא תחיה עד סוף שנות הפוריות שלה ותחווה שינויים הקשורים לגיל בשיעורי הפריון לאורך זמן.

זה מצביע על פוריות לכל החיים הקשורה באופן מורכב לשינויים דמוגרפיים ופיתוח בר קיימא. ירידה בשיעורי הפריון הכוללים נחשבים לרוב כתוצאה מירידה ברצון ללדת ילדים ויש לה השלכה משמעותית על ההתפתחות החברתית ובריאות האוכלוסייה.

לסין, בהתחשב במדיניות הממושכת והקפדנית שלה בנוגע למניעת הריון, הייתה מחלוקת סביב רמות הפוריות הפוחתות שלה, כאשר דמוגרפים רבים מאמינים שהסטטיסטיקה הרשמית דיווחה פחות על הנושאים הקשורים לשיעורי פוריות נמוכים יותר.

הערכות חסרות אלו של שיעורי הפריון הכוללים נובעות ככל הנראה מקשיים באיסוף נתונים עקב גורמים כגון הגירה מאזורים כפריים לאזורים עירוניים, וכן עונשים כגון הפחתות שכר המוטלות על אי מעקב אחר יוזמות תכנון המשפחה.

לגבי המחקר

במחקר הנוכחי, החוקרים השתמשו בנתוני מפקד האוכלוסין הלאומי משנת 2020 כדי לחקור את המגמות הזמניות בין 2000 ל-2020 בשיעורי הפריון הכוללים בסין והשוו את אלה לסטטיסטיקה שדווחה על ידי הממשלה.

הם גם בחנו את השונות האזורית וההבדלים בשיעורי הפריון הכוללים בין אזורים כפריים ועירוניים כדי להבין את ההטרוגניות בשיעורי הפריון.

לאחר אכיפת מדיניות נוקשה מאוד של ילד אחד במשך שנים, החלה סין לאפשר באופן סלקטיבי לזוגות ללדת שני ילדים בשנת 2013. לאחר מכן, מדיניות שני הילדים הפכה לאוניברסלית ב-2015, ובשנת 2021 התקבלה גם מדיניות של שלושה ילדים.

עם זאת, בהתבסס על שינויים משמעותיים בתנאים סוציו-אקונומיים וסוציו-דמוגרפיים בין האזורים העירוניים והכפריים ובין אזורים גיאוגרפיים בסין, הקצב שבו ירד שיעורי הפריון הכוללים השתנה.

יישום מדיניות הילד האחד עצמו היה משתנה מאוד ברחבי הארץ. תושבים באזורים עירוניים נדרשו להקפיד על מדיניות הילד האחד, בעוד שתושבי הכפר קיבלו ילד שני במקרה שהילד הראשון הוא נקבה.

בנוסף, תושבים כפריים של מספר מחוזות בצפון-מערב ובדרום-מערב לא נדרשו לדבוק בחוק הילד האחד, מה שגרם לרמות הפריון להיות הטרוגניות באופן משמעותי ברחבי המדינה.

מלבד נתוני המפקד הלאומי, המחקר הנוכחי השתמש גם במידע מסקרי מדגם בין-מרכזיים וממפקדי אוכלוסין שבוצעו על ידי הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה של סין בין השנים 2000 ל-2019.

שיעורי הפריון הכוללים חושבו על סמך שיעורי הפריון הספציפיים לגיל לשנה בודדת, ושיטת הישרדות המילואים יושמה להערכת שיעורי הפריון הכוללים לשנים קודמות.

שיעורי הפריון הכוללים חושבו גם עבור שבעת האזורים המוגדרים על ידי הסיווג הגיאוגרפי הסטנדרטי של סין.

תוצאות

התוצאות הראו ששיעורי הפריון הכוללים שנאמדו מנתוני מפקד האוכלוסין הלאומי לשנת 2020 היו גבוהים באופן עקבי מאלה שדווחו בסטטיסטיקה הממשלתית, עם הבדלים משמעותיים בשיעורי הפריון המדווחים ובשיעורי הפריון הכוללים המשוערים לפני 2020.

יתר על כן, בעוד ששיעורי הפריון הכוללים גדלו באופן משמעותי לאחר העברת מדיניות שני הילדים ב-2015, השיעורים חוו ירידות לסירוגין מאז, ומציגים דפוס דמוי גל במגמות הזמניות.

היו הבדלים בולטים בין האזורים העירוניים והכפריים, כאשר לנשים באזורים העירוניים שיעורי הפריון הכוללים ירדו מתחת ל-1.5 בשנים מסוימות, בעוד שלנשים באזורים הכפריים שיעורי הפריון היו מעל 1.8.

עם זאת, המחקר מצא כי חלה ירידה מתמדת בהבדלים בשיעורי הפריון בין אזורים כפריים לעירוניים לאורך זמן.

ניתוח של השונות האזורית על פני שבעת האזורים הגיאוגרפיים הצביע על כך ששיעורי הפריון הכוללים בכל האזורים ירדו בין 2010 ל-2020, עם למעלה מ-25% ירידה בשיעורי הפריון הכוללים שנצפו באזורי המרכז, המזרח, הצפון והצפון-מערבי.

מסקנות

בסך הכל, המחקר מצא ששיעורי הפריון הכוללים בסין בשני העשורים הקודמים לא היו נמוכים כמו אלה שדווחו על ידי הסטטיסטיקה הממשלתית. עם זאת, המדינה עדיין עומדת בפני סיכון של רמות פוריות נמוכות בכל האזורים והאזורים הסוציו-דמוגרפיים.

החוקרים מאמינים כי הרפיית מדיניות מניעת הריון לבדה אינה מספיקה, והממשלה צריכה ליישם מדיניות חברתית שתתמוך בזוגות בהולדת ילדים וגידולם.