Search

"סבא ונכד" – תערוכה חדשה של האמנים מאיר רוזין ונכדו עודד פיינגרש,

"סבא ונכד", תערוכת אמנות חדשה של האמנים מאיר רוזין ועודד פיינגרש, המוצגת בימים אלו בגלריה העירונית שבבית יד לבנים רעננה, מציגה מסורת משפחתית ארוכת שנים של אמנות במיטבה.

התערוכה נפתחה באירוע חגיגי במוצ"ש האחרון, 5.9.15, במעמד ראש עיריית רעננה, זאב בילסקי, וסגניתו רונית וינטראוב, הממונה על אגף תרבות נוער ופנאי, וכן בהשתתפות ניר פלדמן חוקר ואוצר אמנות ארץ ישראלית, ואוצרת התערוכה, אורנה פיכמן. התערוכה תוצג עד מוצ"ש 28.11.15. הציבור מוזמן. התערוכה מפגישה את יצירותיו של מאיר רוזין, הנחשב לאחד מראשוני אמני ארץ ישראל ותלמיד "בצלאל", עם ציורי נוף ירושלים של נכדו – עודד פיינגרש, ירושלמי דור חמישי בוגר "בצלאל", אמן מוביל ומוערך בשדה האמנות הישראלי.

לצד אובייקטים ודימויים אותם יצר הסב מאיר רוזין וציוריו של נכדו – עודד פיינגרש, מוצגים בתערוכה פריטים מסוף המאה ה- 19 – תחילת המאה ה-20, אשר נאספו בשקידה על ידי פיינגרש ובני משפחתו. הללו שופכים אור על התקופה בה חי ופעל רוזין והם מקנים ליצירותיהם המוצגות של השניים את הסביבה הטבעית, המתאימה והנכונה להן ביותר.

רונית וינטראוב, סגנית ראש עיריית רעננה, והממונה על אגף תרבות נוער ופנאי בעיריית רעננה, הגתה והובילה ליצירת התערוכה בעת שעמדה על שורשיו של פיינגרש שהציג לפני שנה ברעננה. "לעודד פיינגרש קשר ארוך עם רעננה והוא אמן בעל יצירה מגוונת וייחודית שזכתה להכרה בארץ ובעולם ומרתק היה ללמוד עליו ותוך כדי תהליך התוודעתי לדמותו כיוצר של סבו מאיר רוזין, שבחייו הקצרים השאיר אבני דרך בהתפתחות האמנות בארץ ישראל, אמנות שארוגה בתוך תקופה משמעותית בהיסטוריה של היישוב הישן, של ירושלים ושל האמנות. היה מעניין להתוודע לקוויים המשיקים, לדומה ולשונה בין הסב והנכד, וחשבתי שאך טבעי הוא ליצור תערוכה משותפת המקיימת דיאלוג שכמו באמנות טובה מדלג על פערי הזמן והמקום ומספר כל כך הרבה מזוויות שונות ומעניק חוויה מרגשת המאפשרת לקהל היכרות עם שתי דמויות מרתקות וחשיפה ליצירות מופלאות".

התערוכה מוצגת בגלריה העירונית בבית "יד לבנים" רעננה, רחוב אחוזה 147, רעננה מועדי הביקור: ימים א'-ה' 19:00-9:00, ימי ו' 12:30-9:00, שבת – 12:30-11:00 הכניסה חופשית!

בתמונות: יצירותיהם של עודד פיינגרש ומאיר רוזין המוצגות בתערוכה. מאיר רוזין מציג את דגמיו בשלבי עבודה אחרונים, 1912

דילוג לתוכן