במחקר חדש שחקר סטיגמה הקשורה לשימוש בתרופות GLP-1 לירידה במשקל, נשים שירדו במשקל באמצעות תרופות GLP-1 נשפטו בחומרה רבה יותר מאלה שירדו במשקל באמצעות דיאטה ופעילות גופנית, כאשר תגובות שליליות מונעות בעיקר על ידי אמונות שירידה במשקל בעזרת תרופות היא "קיצור דרך". המחקר גם מצא רמות גבוהות יותר של סטיגמה כאשר הנשים בתרחישים לדוגמה הוצגו כלבנות ולא שחורות.
הממצאים, שפורסמו ב-9 באפריל בכתב העת Stigma & Health של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית ("תפיסות חברתיות של GLP-1-Assisted Weight Loss in Black and White Women with Obesity"), מדגישים כיצד נרטיבים חברתיים על אסטרטגיות הרזיה "מקובלות" יכולים לעצב עמדות כלפי נשים עם השמנת יתר, גם כאשר הירידה במשקל היא משמעותית מבחינה קלינית.
יותר מ-100 מיליון אנשים באמריקה זכאים קלינית להשתמש בתרופות GLP-1, כגון Ozempic, Wegovy, Mounjaro או Zepbound, לירידה במשקל וכ-18% מהמבוגרים בארה"ב משתמשים כעת או השתמשו בעבר בתרופת GLP-1.
תרופות GLP-1 יכולות להציע יתרונות בריאותיים משמעותיים לאנשים הסובלים מהשמנת יתר, אך מטופלים רבים מדווחים על תחושת בושה ואשמה על השימוש בהן."
סטייסי פוסט, דוקטורט, פסיכולוגית חברתית, חוקרת פוסט-דוקטורט במרכז הסרטן המקיף של ג'ורג'טאון בלומברדי
פוסט ערכה את המחקר כחלק מהכשרת הדוקטורט שלה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. "התוצאות שלנו מראות שתפיסת 'הדרך הקלה' עושה יותר מאשר לעורר ביקורת סתמית. היא יכולה לתרגם לסטיגמה מדידה, כולל פוביית שומן ורצון לריחוק חברתי".
לצורך המחקר, פוסט ועמיתיה גייסו 402 נשים אמריקאיות בגילאי 30 עד 49 שהזדהו כשחורות או לבנות ודיווחו גם על עודף משקל או השמנת יתר. המשתתפים חולקו באופן אקראי לקרוא ביניים קצרה על אישה בשם אווטה אשר איבדה 15% ממשקל גופה או באמצעות דיאטה ופעילות גופנית או עם תרופות מסוג GLP-1. אווטה הוצגה כשחור או לבן באמצעות תמונה בשילוב עם הווינייטה. התמונות של אווט נבדקו מראש כדי לוודא שאין הבדלים תפיסתיים בין שתי הנשים.
לאחר מכן, המשתתפים דירגו את אווט לפי מימדים רבים הקשורים לסטיגמה, כולל פוביה משומן, חוסר חיבה, האשמה ורצון למרחק חברתי, ודיווחו אם הם מאמינים שהיא עשתה "קיצור דרך" לירידה במשקל.
הסטיגמה הייתה גבוהה יותר כאשר אווטה ירדה במשקל עם תרופה מסוג GLP-1 במקום דיאטה ופעילות גופנית. החוקרים מצאו כי אמונות "קיצורי דרך" היו מניע מרכזי: תפיסת ירידה במשקל בסיוע GLP-1 כמוצא קל ניבא פוביה גבוהה יותר משומן, יותר סלידה, יותר האשמה, ויותר רצון למרחק חברתי.
באופן בלתי צפוי, הסטיגמה הייתה גבוהה יותר גם כאשר אווט הוצגה כאישה לבנה ולא כאישה שחורה. כאשר אווט הוצגה כלבנה וכמי שיורדת במשקל עם GLP-1, המשתתפים נטו יותר לתמוך באמונות קיצורי דרך, שניבאו סטיגמה גדולה יותר.
מעניין לציין שמרוץ המשתתפים במחקר לא השפיע באופן משמעותי על תוצאות הסטיגמה כאשר אווטה ירדה במשקל עם GLP-1, מה שמרמז שהנחות לגבי GLP-1 כקיצור דרך עשויות לפעול באופן דומה בין קבוצות.
סטיגמת משקל קשורה לתוצאות בריאותיות מזיקות, לרבות תסמיני לחץ, דיכאון וחרדה והתנהגויות בריאותיות שליליות. פוסט ועמיתיה אומרים שסטיגמה הקשורה לתרופות GLP-1 עשויה להרתיע אנשים מלחפש טיפול מבוסס ראיות או עלולה להעצים את הבושה עבור אלה שכבר מנהלים מצב כרוני.
"השמנה טומנת בחובה אתגרים בריאותיים רבים, כולל סיכון מוגבר לסרטן, סוכרת ומחלות לב", אמר פוסט. "החלטות טיפול צריכות להיות מונחות על ידי בריאות, לא שיפוטיות לגבי האופן שבו מישהו מנהל את המשקל שלו. הפחתת הסטיגמה פירושה לערער על הרעיון שיש רק דרך אחת 'נכונה' לרדת במשקל, באמצעות כוח רצון בלבד, במיוחד עבור נשים, העומדות בפני בדיקה חברתית אינטנסיבית הקשורה למראה הפיזי ולגודל הגוף".
החוקרים קוראים לאסטרטגיות תקשורת המסבירות טוב יותר כיצד תרופות GLP-1 פועלות מבחינה ביולוגית, מדגישות תוצאות בריאותיות חיוביות ומפחיתות את התפיסה שירידה במשקל בעזרת תרופות היא מטבעה פחות לגיטימית מגישות אורח חיים.
