"אמר רב הונא: הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (שבת, כ"ג:) הגמרא קושרת בין הקפדה על הדלקת הנר לבין חינוך הבנים, ומדקדק רש"י, כי כוונת הגמרא להדלקת נר שבת ונר חנוכה, המזכה את עושיה בזכות לבנים תלמידי חכמים, ובלשונו: "בנים תלמידי חכמים – דכתיב (משלי ו): "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי נר מצוה שבת וחנוכה בא אור התורה."
מדברי הגמרא ורש"י עולה, כי על מנת ללמוד פרק נוסף בחינוך ילדים, עלינו להתחקות אחר יסודות ההקפדה על נר שבת ונר חנוכה.
בהקפדה על נר השבת, על צביון השבת, ישנו מסר חינוכי מובהק. במרוצת השבוע טרודים אנו בענייני לימוד ופרנסה, אולם דווקא בשבת מנוחה, אנו נבחנים על "תרבות הפנאי" שלנו. ככל שהוויית השבת ספוגה באור הנר, ברוחניות, בלימוד, בשירה, בחינוך הילדים, מלמדים אנו את בנינו כי ביתנו מושתת על אדני הקדושה.
ההקפדה על נר השבת היא היא שורשו של הבית היהודי. נר השבת מאיר את פנים הבית ומבליט את סגולותיו, וכדברי המדרש (ב"ר ס'): ""ויביאה יצחק האהלה שרה אמו" … כל הימים שהיתה שרה קימת היה נר דלוק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאה רבקה חזר".
בית שבו יש הקפדה על שמירת השבת, על שולחן השבת, על הזמירות ודברי התורה בסעודת השבת, הוא בית, אשר עתיד להצמיח בנים ובנות יראי שם, היודעים להעריך ולהוקיר את צביון בית אבא, ולהנחילו הלאה לדורות הבאים.
אופן התנהגות הילדים מעיד על צביון השבת שבביתם. ילדים הגדלים בבית שבו ישנה הקפדה על ערכי השבת, יעידו על כך בהתנהגותם.
אולם, ע"פ דברי רש"י, אין די בהקפדה על נר שבת על מנת לזכות בבנים תלמידי חכמים. על מנת לזכות "בבנים תלמידי חכמים" נדרש שיהא אדם מקפיד הן על הדלקת נר שבת והן על הדלקת נר חנוכה. בעוד נר השבת דולק בתוך הבית, ומאיר את פנימיותו של הבית, נר חג החנוכה מוצב על מפתן הפתח, משום "פרסומי ניסא".
בכך, למדים אנו מחג החנוכה, הוא חג החינוך, מסר חינוכי יסודי. אנו מצווים לא רק להקפיד על צביון ביתנו פנימה, על האור הדולק בתוך הבית, אנו מצווים להקפיד גם על הנר הדולק על הפתח ונראה לעין כל.
המסר החינוכי שבחג החנוכה הינו מסר של עקביות בחינוך. עקביות הנמשכת בתוך הבית ומחוצה לו. הדוגמא האישית שהיא היסוד המרכזי בחינוך, איננה נמדדת רק באופן בו אנו מתנהגים בתוך הבית, אלא גם באופן בו אנו מתנהגים כלפי חוץ, בין אנשים.
החשיבה, לפיה על אדם להיות יהודי בביתו ואדם בשעריו – מחוץ לביתו, הינה חשיבה גלותית המנוגדת למסר שבחג החנוכה. חג החנוכה מלמדנו כי אדם מצווה להיות אדם יהודי הן בביתו והן בשעריו. אדם צריך להאיר פנים בפנים הבית, כמו גם בקהל. בכל דרכיו, ובכל מעשיו, צריך אור נר האלקים שבנשמת האדם לבעור ולפעם, בבחינת אש תמיד תוקד על המזבח.
בית בו מקפידים על נר שבת – האור הרוחני שבין כתלי הבית, ועל נר חנוכה – האור הרוחני הנמשך מהבית היהודי אל החוץ, בית בו אין מסר חינוכי כפול- מר של דברים האסורים לילדים ומותרים להורים, של הבחנה בין הערכים הנשמרים בפנים הבית לבין ערכים הנשמרים מחוץ לו, הוא בית אשר עתידים לצמוח ממנו בנים תלמידי חכמים, אשר כל נטיעות שנוטעים ממנו, עתידות להיות כמותו.
על בית כזה נאמר: "הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים".
