ההנחיות הקליניות הלאומיות לטיפול ב-COVID-19 משתנות באופן משמעותי ברחבי העולם, כאשר מדינות בעלות חוסר משאבים בעלות הסבירות הגבוהה ביותר לחרוג מהמלצות הטיפול בתקן הזהב (ארגון הבריאות העולמי; WHO), מגלה ניתוח השוואתי שפורסם בכתב העת לגישה פתוחה BMJ Global Health.
וכמעט כל הנחיה לאומית ממליצה על טיפול אחד לפחות שהוכח שלא עובד, כך עולה מהניתוח.
קיים חשד לשונות משמעותיות בהמלצות הלאומיות לטיפול ב-COVID-19 מאז הופעת המגיפה, אך אלה לא כומתו רשמית או נחקרו לעומק, ציינו החוקרים.
ולמרות העובדה ש-COVID-19 כבר לא גובה את מחיר החיים והבריאות שעשה פעם, הנגיף עדיין מתפתח ופעיל ברחבי העולם, הם מדגישים. ארגון הבריאות העולמי ביטל את מעמדו של COVID-19 כמצב חירום לבריאות הציבור רק באפריל 2023.
כדי להעריך עד כמה התנהלות קלינית לאומית עקבה אחר המלצות ארגון הבריאות העולמי (גרסה 11; יולי 2022) – הנחשבת כתקן הזהב – לטיפול ב-COVID-19, החוקרים ניתחו את התוכן של כל 194 מדינות החברות האחרונות ב-WHO הנחיות לאומיות בסוף 2022.
כל סט של קווים מנחים קיבל ניקוד בהתאם למידת ההתאמה שלהם להמלצות ארגון הבריאות העולמי. נקודות נוספות הוענקו עבור אלה שעודכנו במהלך 6 החודשים הקודמים; אלה שהציעו המלצות בהתאם לעוצמת הראיות; וכאלה שכללו הערכות של יעילות הטיפולים ותופעות הלוואי שלהם.
העושר והמשאבים של כל מדינה הושוו לאחר מכן באמצעות התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של הבנק העולמי לנפש בדולרים לשנת 2021, מדד הפיתוח האנושי 2021 ומדד אבטחת הבריאות העולמי 2021.
מתוך 194 המדינות שפנו אליהן, 72 לא הגיבו. מתוך 122 הנותרים, ל-9 לא היו הנחיות רשמיות או שלא ניתן היה לגשת אליהם (1) ו-4 נוספים לא המליצו על טיפולים כלשהם, כך שאלו לא נכללו, והותירו בסך הכל 109.
למדינות שלגביהן לא התקבלו הנחיות היו, בממוצע, אוכלוסיות קטנות יותר, תמ"ג נמוך יותר לנפש ומדד ביטחון בריאות עולמי נמוך יותר, המעיד על אתגרים כלכליים גדולים יותר ופחות יכולת להגיב למצבי חירום בריאותיים.
האיטרציה ה-11 של הנחיות ארגון הבריאות העולמי מקטלגת את חומרת המחלה, אך רוב ההנחיות שנבדקו (84%; 92) לא הגדירו את חומרת ה-COVID-19 באותו אופן, וחלקן כלל לא הגדירו את חומרתן (6.5%; 7 ). רק 10 קווים מנחים (9%) השתמשו בהגדרות חומרת המחלה שהיו דומות לאלו של ארגון הבריאות העולמי.
רוב ההנחיות (77%; 84) לא כללו הערכה של החוזק או הוודאות של ההמלצה הטיפולית. וטווח התרופות המומלצות, ללא קשר לחומרה, נע בין 1 ל-22. הנחיות ארגון הבריאות העולמי ממליצות על סך של 10.
בסך הכל, 105 הנחיות כללו לפחות טיפול אחד שהומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי, אך 4 לא המליצו על אף אחד. למדינות באזור אפריקה היה שיעור נמוך משמעותית של טיפולים שהומלצו על ידי ארגון הבריאות העולמי, בהשוואה למדינות באירופה ובדרום מזרח אסיה.
התרופות המומלצות הנפוצות ביותר היו קורטיקוסטרואידים (92%;100), כאשר 80% (88) מההנחיות המליצו עליהן לאותה חומרת המחלה כמו ארגון הבריאות העולמי. אבל קורטיקוסטרואידים לא הומלצו במחלה קשה בכמעט 1 מתוך 10 הנחיות למרות הוכחות מוחצות לתועלת שלהם.
Remdesivir הומלץ למחלה קשה או קריטית במחצית מההנחיות (51%;72). אבל הנחיות ארגון הבריאות העולמי מצביעות רק על remdesivir על תנאי למחלה קלה בחולים בסיכון הגבוה ביותר לאשפוז בבית חולים.
בסוף 2022, הנחיות רבות המשיכו להמליץ על טיפולים ש-WHO המליץ עליהם, כולל כלורוקין, לופינאביר-ריטונוויר, אזיתרומיצין; ויטמינים ו/או אבץ.
אחת מכל שלוש הנחיות (36; 33%) המליץ על לפחות נוגדן חד שבטי מנטרל אחד המכוון נגד SARS-CoV-2, הנגיף שאחראי ל-COVID-19. הנחיות אלו הוצאו על ידי מדינות עשירות יותר.
אבל 2 מנוגדנים חד שבטיים אלה – במלניבימאב פלוס או מינוס etesivamab ו- regdanivimab – הופיעו באופן עקבי בהנחיות הקליניות, למרות שלא הומלצו על ידי ארגון הבריאות העולמי.
גם המינונים של התרופות המומלצות ביותר השתנו. והנחיות רבות לא עודכנו במשך יותר מ-6 חודשים.
הנחיות ממדינות עם חוסר משאבים חרגו הכי הרבה מהמלצות ארגון הבריאות העולמי, כאשר הן רובדות לפי התמ"ג השנתי, מדד הפיתוח האנושי ומדד אבטחת הבריאות העולמי.
החוקרים מכירים במספר מגבלות על הממצאים שלהם, כולל הניקוד המשמש להערכת ההנחיות, אשר לא אומתו על ידי מחקרים אחרים, וחוסר היכולת להעריך את כל ההנחיות הלאומיות.
אבל בכל זאת הם שואלים: "מדוע (הנחיות לאומיות) שונות כל כך בהנחיית הטיפול שלהם לזיהום כה נרחב ועלול להיות חמור כאשר לכולם יש גישה לאותו מידע?
"מלבד העלות האיתנה של תרופות מסוימות עבור הגדרות עם משאבים נמוכים אין לנו הסבר מספק".
הם מציעים כמה הסברים אפשריים, כולל שינויים באופן שבו מוגדרת חומרת, ולכן הטיפול המתאים ביותר עבור, COVID-19; התפתחות הראיות; ואת הכאוס המחקרי והבלבול של השלבים המוקדמים של המגיפה, המובילים לתביעות ותביעות נגדיות, בתוספת עניין פוליטי ותקשורתי עז.
"ב'ערפל המלחמה' הזה מדינות הרגישו בבירור צורך לומר משהו ולעשות משהו, גם אם זה היה מבוסס על מעט מאוד ראיות", מסבירים החוקרים. "אבל מדוע הרבה מהתרופות הלא מוכחות הללו המשיכו להיות מומלצות, כראיה לחוסר היעילות שלהן שנצברו היא הרבה פחות ברורה", הם מוסיפים.
"ברור שיש שונות רבה יותר בהנחיות הלאומיות לטיפול ב-COVID-19 ממה שצריך להיות כדי להבטיח טיפול אופטימלי", אשר אינן מוצדקות על ידי הבדלים משמעותיים בין אוכלוסיות או שונות גיאוגרפית ברגישות האנטי-ויראלית של SARS-CoV-2, הם כותבים.
לחוסר השוויון הבריאותי העולמי יש בבירור חלק, מה שמוביל להמלצה על טיפולים לא יעילים, לא סבירים ולא זמינים, הם מציעים.
"הפורמליזציה של תהליכים בפיתוח (הנחיות לאומיות) עבור COVID-19 ומחלות זיהומיות אחרות היא חיונית כדי להבטיח שההנחיות הללו מבוססות על הראיות הטובות ביותר הזמינות", הם מסכמים.
"גישה שיטתית ומובנית לא רק תגביר את האמינות של ההנחיות אלא תוכל גם לתרום ליעילותן בהנחיית התערבויות בבריאות הציבור, במיוחד בסביבה של מגיפה".
