Search
RNA-seq חד-תא חושף את תפקידו של FBLN7 בפיברוזיס של רקמת שומן

ניתוח חדש חושף פגמים במערכת סיווג BMI מסורתית

מחקר מאיטליה יוצג בקונגרס האירופי בנושא השמנת יתר השנה (ECO 2026, איסטנבול, טורקיה, 12-15 במאי) ויפורסם בכתב העת חומרים מזינים מראה שכאשר נעשה שימוש בטכניקת תקן הזהב של ספיגת רנטגן כפולת אנרגיה (DXA) למדידת שומן בגוף באוכלוסייה הכללית, היא מראה שמערכת הסיווג המסורתית של מדד מסת הגוף (BMI) של WHO מזהה בטעות מספר משמעותי של אנשים כסובלים מעודף משקל או השמנת יתר.

בשנים האחרונות נמתחה ביקורת רבה על מערכת ה-BMI בשל חוסר היכולת שלה ללכוד במדויק את אחוזי השומן או הפצה, על מנת לסווג נכון את מצב המשקל על סמך שומן, מסביר פרופסור מרואן אל גוך, מהמחלקה למדעי הביו-רפואה, המטבוליים והעצבים, אוניברסיטת מודנה ורג'יו אמיליה, מודנה, איטליה. הוא מוסיף שלמרות החששות הללו, BMI כמערכת סיווג משקל ממשיכה לשמש באוכלוסיה הכללית במערכות בריאות ראשוניות (כלומר רופאים כלליים) ולא קליניות (כלומר פוליסה וביטוח בריאות).

במחקר חדש זה, פרופסור אל גוך וחוקרים מאוניברסיטת ורונה באיטליה ומאוניברסיטת ביירות בלבנון יצאו לקבוע את תקפותה של מערכת סיווג ה-BMI, במיוחד בנוגע ליכולתה לזהות נכונה את הסובלים מעודף משקל והשמנה, במדגם של האוכלוסייה הכללית שלכולם נמדדו שומן הגוף שלהם באמצעות DXA. עם DXA, גילו ואחוזי השומן של האדם משמשים כדי להחליט על קטגוריית מצב המשקל שלו בהתאם לרמת השומן שלו.*

המחקר כלל 1351 מבוגרים ממין מעורב בגילאים 18 עד 98 שנים (60% נשים), כולם הופנו למחלקה למדעי המוח, ביו-רפואה ומדעי התנועה, אוניברסיטת ורונה, ורונה, איטליה. כל המשתתפים במחקר זה היו לבן קווקזי (בשל שינויים ב-BMI באתניות שונות).

לפי מערכת ה-BMI של WHO, בין המשתתפים הללו היו 19 (1.4%) אנשים עם תת משקל (BMI מתחת ל-18.5), 787 (58.3%) במשקל תקין (BMI 18.5-25), 354 (26.2%) עם עודף משקל (BMI 25-30) ו-191 (14.1%) עם השמנת יתר (0%). השכיחות הכוללת של כ-41% לעודף משקל והשמנה בשילוב תואמת את האוכלוסייה המקומית באזור ונטו שבאיטליה. לאחר מכן, המשתתפים סווגו מחדש לפי שומן המבוסס על אחוז השומן בגוף (BF%) שנמדד על ידי DXA.

DXA חשף כי יותר משליש (34%) מהסובלים מהשמנה המוגדרת על ידי BMI סווגו בצורה שגויה וצריכים להיות בקטגוריית עודף משקל. עבור אלה עם BMI עודף משקל, DXA הראה שיותר ממחצית – 53% – סווגו בצורה שגויה – שלושה רבעים מהסיווג השגוי נכנסים לקטגוריית המשקל התקין, בעוד שהרבע השני היה צריך להיות מסווג כסובלים מהשמנת יתר.

ל-BMI ול-DXA הייתה הסכמה טובה יותר כאשר בוחנים אנשים עם BMI במשקל תקין (18.5 עד 25), כאשר DXA הסכים ב-78% מהמקרים. אבל 22% מאלה עם משקל תקין קיבלו קטגוריה אחרת עם DXA (9.7% תת משקל, 11.4% עודף משקל ו-0.8% השמנת יתר). לבסוף, למרות המספרים האבסולוטיים הקטנים, אי ההסכמה הגדולה ביותר של BMI-DXA נמצאה בקבוצת תת המשקל – שני שלישים (13 מתוך 19; 68.4%) בקטגוריית תת המשקל המוגדרת על ידי BMI (מתחת ל-18.5) היו בקטגוריה הלא נכונה כאשר נותחו על ידי DXA – והיו צריכים להיות מסווגים כבעלי משקל תקין.

עם כל הסיווגים הנכונים והשגויים משולבים, ניתוח DXA מצא כי השכיחות של עודף משקל והשמנת יתר בקבוצה הייתה בסביבות 37% בסך הכל (23.4% עודף משקל ו-13.2% השמנת יתר, בהשוואה ל-26.2% ו-14.1% עם BMI).

פרופסור אל גוך, שהוביל את המחקר, אומר: "הממצא העיקרי שלנו מדגיש את העובדה שחלק גדול מהאנשים, העולה על שליש מהמבוגרים בקרב האוכלוסייה הכללית האיטלקית, מסווג בצורה שגויה וממוקם בקטגוריית מצב משקל שגוי, כאשר מסתמכים על סיווג BMI המסורתי של WHO, דבר הגורם להערכת יתר של שכיחות תת-משקל, עודף משקל בהשוואה לאחוז משקל ועודף משקל בגוף בהשוואה לאחוז. טכניקת תקן זהב של ספיגה של קרני רנטגן באנרגיה כפולה (DXA)."

ממצא מרכזי נוסף של המחקר שלנו הוא שלמרות ששתי המערכות מזהות שכיחות כללית דומה של עודף משקל והשמנת יתר, אנו מדברים במקרים מסוימים על אנשים שונים – או במילים אחרות, האנשים שזוהו על ידי DXA אינם כולם זהים לאלה מסיווג BMI. זה נובע מחוסר ההסכמה בין מערכות סיווג BMI של WHO ו-BF% שמקורן ב-DXA בקביעת מצב המשקל באוכלוסייה הכללית בקרב טווחי משקל גוף וקבוצות גיל של שני המינים".

פרופסור קיארה מילנזי, מחברת שותפה למחקר, אוניברסיטת ורונה

בהתאם לכך, הכותבים מסכמים: "יש לשנות את הנחיות בריאות הציבור באיטליה כדי לשקול שילוב של הרכב גוף ישיר או אמצעים חלופיים כגון מדידת קפל עור או היקף גוף – כגון יחס מותניים לגובה – עם BMI תוך הערכת מצב המשקל באוכלוסייה הכללית. אנו מאמינים שרמה דומה של ניתן לצפות לסיווג שגוי באוכלוסיות קווקזיות לבנות במדינות אחרות באירופה ובעולם כולו. עם זאת, כדי לאשר זאת, ואם השפעה דומה קיימת באתניות אחרות, מחקר עתידי צריך להרחיב את מטרת הניתוח שלנו למדינות אחרות ברחבי אירופה ובעולם, כמו גם לראות אם סיווג שגוי כזה מתרחש אצל אנשים בני עדות אחרות".

דילוג לתוכן