טיפולים נוגדי קרישה חיוניים לניהול מצבים רבים, כגון מחלות לב, שבץ ופקקת ורידים. עם זאת, האפשרויות הנוכחיות טומנות בחובן סיכון מובנה לדימום רציני עקב טראומה או אירועים בלתי צפויים. צוות מאוניברסיטת ז'נבה (UNIGE) ומאוניברסיטת סידני פיתח נוגד קרישה חדש, שנועד לקיים פעילות הפיכה לפי דרישה, עם "נוגדן" הפועל במהירות. גישה זו עשויה לחולל מהפכה בשימוש בנוגדי קרישה בניתוח או ביישומים אחרים. ניתן להשתמש במנגנון ההפעלה וההשבתה של העיקרון הפעיל גם באימונותרפיה. תוצאות אלו מתפרסמות ב טבע ביוטכנולוגיה.
טיפולים נוגדי קרישה חיוניים לניהול מצבים רבים, כגון מחלות לב, שבץ מוחי ופקקת ורידים. עם זאת, לאפשרויות הטיפול הנוכחיות, כגון הפרין וורפרין, יש חסרונות גדולים, כולל הצורך במעקב קבוע אחר קרישת הדם והסיכון לדימום חמור במקרה של מנת יתר או טראומה. כ-15% מביקורי חירום בבתי חולים בשל השפעות שליליות של תרופה נובעים לסיבוך של טיפולים נוגדי קרישה (בערך 235,000 מקרים בשנה בארה"ב), תוך שימת דגש על החשיבות של פיתוח אפשרויות טיפוליות חדשות, בטוחות ויעילות יותר.
הקבוצה בראשות ניקולס וינסינגר, פרופסור במחלקה לכימיה אורגנית בפקולטה למדעים של UNIGE, בשיתוף עם ריצ'רד פיין, פרופסור באוניברסיטת סידני, פיתחה לאחרונה מרכיב פעיל נוגד קרישה חדש עם "נוגדן" ל להפוך את השפעתו במהירות ובאופן ספציפי. החומר הפעיל החדש הזה, המוצג ב טבע ביוטכנולוגיה, מורכב משתי מולקולות המכוונות לאתרים שונים של תרומבין, חלבון שפעולתו מרכזית לקרישת הדם. לאחר הקישור לתרומבין, שתי המולקולות הללו משתלבות כדי לעכב את פעילותו, ובכך להפחית את השפעת הקרישה שלו. הנוגד מתערב על ידי ניתוק שתי מולקולות אלו, ובכך מנטרל את פעולת החומר הפעיל.
"פריצת דרך זו חורגת מפיתוח של נוגד קרישה חדש והנוגד הנלווה אליו. הגישה העל-מולקולרית המוצעת היא גמישה להפליא וניתן להתאים אותה בקלות למטרות טיפוליות אחרות. זה מבטיח במיוחד בתחום האימונותרפיה", מסביר ניקולס וינסינגר, שניהל את המחקר הזה.
מהפכה לניתוח
נוגד קרישה חדש זה יכול להציע אפשרות אמינה וקלה יותר לשימוש עבור פרוצדורות כירורגיות. הפרין, הנפוץ בתחום זה, הוא תערובת של פולימרים באורכים שונים המופקים ממעי חזיר. התוצאה היא פעולה משתנה מאוד, הדורשת בדיקות קרישה במהלך הניתוח. נוגד הקרישה הסינתטי החדש שפותח על ידי UNIGE יכול לעזור לפתור את בעיות הטוהר והזמינות הקשורות להפרין.
אחת מפריצות הדרך בעבודה זו טמונה בשימוש בחומצת גרעין פפטידית (PNA) לקישור בין שתי המולקולות הנקשרות לתרומבין. שני גדילים של PNA יכולים להתאחד באמצעות קשרים חלשים יחסית שקל לשבור. צוות המחקר הראה כי על ידי החדרת גדילים מוגדרים כהלכה של PNA חופשי, ניתן לנתק את שתי המולקולות הקושרות לטרומבין הקשורות זו לזו. גדיל ה-PNA החופשי משבית אפוא את פעולת התרופה. זהו חידוש גדול בתחום.
שימושי עבור אימונותרפיה
מעבר לבעיית נוגדי הקרישה, הרעיון העל-מולקולרי הזה של הפעלה/נטרול של העיקרון הפעיל יכול להיות בעל עניין רב בתחום האימונותרפיה, במיוחד עבור טיפולי CAR-T. למרות שטיפולי CAR-T מהווים התקדמות משמעותית בטיפול בסוגי סרטן מסוימים בשנים האחרונות, השימוש בהם קשור לסיכון משמעותי לתגובת יתר של המערכת החיסונית (סערת ציטוקינים), שעלולה להיות מסכנת חיים. היכולת לבטל במהירות טיפול עם תרופה נגישה יכולה אפוא לייצג התקדמות מכרעת בשיפור הבטיחות והיעילות של טיפולים אלה.
