חכמינו אמרו משנכנס אב ממעטין בשמחה. ברור הוא שכך צריכים להיות פני הדברים בעקבות המאורעות הקשים שאירעו לעמנו, ובראשם חורבנם של שני בתי המקדש. אבל מענין הוא שהקב"ה סיבב שדווקא בחודש זה אנו מוצאים יום מיוחד שעליו אמרו חז"ל בסוף מסכת תענית "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויוהכ"פ". והגמ' מפרטת שורת אירועים שהיו במהלך הדורות דווקא בתאריך זה, וכגון: הרוגי ביתר שהובאו לקבורה, יום שכלו בו מתי המדבר, הותרו השבטים לבא זה בזה ועוד.
האם טמון סוד אלוקי במציאות הזו שחודש אב מאופיין בכיוונים הנראים הפוכים לחלוטין? אכן החודש נקרא גם "מנחם אב". וחז"ל גם אומרים שהמשיח יוולד בתשעה באב. האם הכרת סוד זה יעזור לנו להבין את המורכבות בהנהגה האלוקית בדורנו?!
המהר"ל טוען שפה מתגלה היסוד שהגאולה נולדה מתוך הגלות. וננסה להבהיר את הדברים. שלמה המלך אמר במשלי ג' "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".לקב"ה ישנה הנהגה מסוימת עם הגויים והנהגה שונה עם ישראל. הקב"ה לא מעניש את הגויים על כל חטא, אלא מחכה עד שתתמלא סאתם. ואז העונש היחידי הוא כליה גמורה. וכמו שמעידה ההיסטוריה על כליון של אימפריות אדירות. אך את עם ישראל הוא מעניש על כל חטא. כי מגודל אהבתו אותם הוא לא רוצה שימלאו סאתם. ולכן עם ישראל נשאר לנצח.
מובן א"כ מדוע דווקא היסורים הרבים שמלוים את העם, מוכיחים שנגיע לגאולה כי הקב"ה אוהב אותנו.
בסוף מסכת מכות דף כד: מובאים שני מעשים ידועים:
וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק… שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור"ע מצחק…
היסוד דלעיל מוכח מתוך שני סיפורים אלו. הספור הראשון על רומי שידם רמה, מוכיח שה' דוחה עונשם ומחכה שתתמלא סאתם. בספור השני רואים את החורבן בארץ. ושני הדברים מגלים את אהבתו של ה' לעם ישראל, ומביאים את ר' עקיבא לשחוק. וכך בחודש אב אנו מתבוננים בשני צדדים בהנהגה של הקב"ה עם ברואיו.
ישנו פן נוסף המסביר מדוע דווקא החורבן הקשה מראה על גדלותם של ישראל.
הגמ' במסכת כתובות דף סו: מביאה את הספור הבא:
ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני… בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום – אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום – מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
הקשה המהר"ל (נצח ישראל פרק יד): בשלמא תחילת דברי רבן יוחנן "בזמן שאתם עושים רצונו..אין כל אומה .." שייך לומר על זה "אשריכם ישראל". אבל מהו "אשריכם" ביחס ל"ובזמן שאין אתם עושים.. מוסרן ביד אומה שפלה"?
וביאר המהרל עפ"י דברי הגמ' ביבמות סא. "אתם קרואים אדם ואין האומות קרויין אדם". ברם בגלל רום מעלתן של ישראל, כשהם מאבדים את מעלתן כי אין עושים הם את רצונו, הרי אין הם יורדים למדרגת עכו"ם, כשם שהאדם בזמן שמת ומאבד את מעלתו אין הוא יורד לדרגת הבע"ח אלא אף למטה מכך. כשישראל לא ממלאים את יעודם אזי פחותים הם מן האומות ונמסרים ביד אומה שפלה. וכשזה קורה הרי סימן הוא שאתם שייכים לאומה מיוחדת. אשריכם ישראל.
שנזכה במהרה שחודש זה יהיה רק "מנחם" ונראה במהרה בנחמת ציון ובבנין ירושלים ובבנין ביהמ"ק. ונראה בכל מרחבי ארצנו איך יושבים זקנים וזקנות ומשתשעים בגאולה.
הרב אהרן ברקוביץ , 20 שנה ברעננה, רב קהילת רעות בבית הכנסת "משכן אורי", ראש בית המדרש "אשרי האיש". ר"מ בישיבת בנ"ע רעננה.
