למרכז קטיף, להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, הפועל ביישוב ניצן, הגיעו לאחרונה שני מוצגים שיגרתיים לכאורה: שני עצי-חיים של ספר תורה, רק הם, ללא הקלף, ללא הספר עצמו. תרם אותם ראובן רוזנבלט, ראש המועצה הראשון של חוף-עזה, תושב כפר-מימון. בקרוב הם יוצגו בתצוגה הפועלת במרכז, יחד עם תמונות של הספר.
מדובר שני תשמישי קדושה, הנוצרים בתוכם סיפור דרמטי על ספר תורה ששרד את השואה, אבל כנראה לא שרד את העקירה מגוש-קטיף, כך לפחות מאמין ראובן רוזנבלט.
משה אהרון רוזנבלט ז"ל, אביו של ראובן, היה שנים רבות מהמתפללים הקבועים בבית כנסת 'אחווה' בת"א. כאשר הוא נסגר קיבל רוזנבלט את אחד מספרי התורה. מדובר בספר בן 90 שנה שנכתב בגרמניה, שרד את השואה, והועלה ארצה אחרי קום המדינה. הספר עבר ליישוב תל-קטיפא בגוש-קטיף. תושבי תל-קטיפא תיקנו ושיפצו מחדש את הספר על חשבונם. זה היה ספר התורה היחידי של תל-קטיפא, ושנים רבות הם קראו רק בו. אחרי העקירה מגוש קטיף, נדד גם הספר.
בשנה האחרונה, החלה תופעה מוזרה. הגווילים החלו להשחיר, תופעה שרק הלכה וגברה, עד כי שוב לא ניתן היה לקרוא את האותיות. ולאחר בדיקה הוחלט לגנוז את הספר.
ראובן רוזנבלט משוכנע שלא מדובר ביד המקרה: "שנים ארוכות השתמשו בספר הזה בגוש קטיף, ותושבי תל-קטיפא המשיכו לקרוא בו אחר-כך, בלי שום בעיה. זמן קצר אחרי שנעקר גם מהקהילה, החלה ההשחרה. אני משוכנע שספר התורה פשוט לא שרד את הגירוש מגוש-קטיף".
מוכי בטר, מנכ"ל מרכז קטיף: "עצי החיים של ספר התורה מצטרפים לפריטי הזיכרון שאספנו במשך השנים מיישובי גוש קטיף. מדובר בעוד פריט שמצטרף לפרויקט התיעוד, הארכיון והמיצגים הנוספים שנמצאים במרכז ומסייעים לנו לשמור ולהנציח את מורשת גוש קטיף"
