מה יקרה אם יבוטלו הפערים הקיימים ברמות הפעילות הגופנית בין נוער ממעמד סוציו-אקונומי נמוך וגבוה יותר? מחקרים קודמים הראו כי בני 6-17 שנים בקבוצות סוציו-אקונומיות נמוכות מקבלים בממוצע 10-15% פחות פעילות גופנית מאלו של קבוצות סוציו-אקונומיות גבוהות יותר. מחקר חדש שפורסם בכתב העת פורום בריאות JAMA ב-15 במרץ מראה שביטול פערים כאלה עלול בסופו של דבר לחסוך לחברה למעלה מ-15 מיליארד דולר בעלויות רפואיות ישירות ובהפסדי פרודוקטיביות. זה בתורו עלול להועיל בסופו של דבר לכל משלמי המסים, כל מי שמשלם דמי ביטוח ומעסיקים ברחבי הארץ.
ממצאים אלו הגיעו ממודל הדמיית מחשב של כל בני 6-17 בארה"ב שפותח ומנוהל על ידי צוות מידענות, חישוב ותפעול של בריאות הציבור (PHICOR) בבית הספר ללימודי בריאות הציבור של אוניברסיטת העיר ניו יורק. ומדיניות בריאות (CUNY SPH) יחד עם חוקרים מהמכון הלאומי ללב, ריאות ודם (NHLBI), אוניברסיטת אדלפי והמרכז למנהיגות ספורט באוניברסיטת סטלנבוש. המודל הדמה את הפעילות הגופנית היומיומית של כל נער, את גדילתו, את השפעת הפעילות הגופנית על בריאותו, את המצבים הרפואיים הכרוניים השונים שעלולים להופיע והעלויות הנובעות מכך לאורך זמן. ניסויי סימולציה הראו מה יכול לקרות אם בני נוער ישמרו על רמת הפעילות הגופנית הנוכחית שלהם, היכן קיימים הפערים הנ"ל ואז מה יקרה אם פערים כאלה היו מצטמצמים בדרגות שונות. זה כלל את ההשפעה על התוצאות הבריאותיות הבאות, הטיפולים וההליכים הרפואיים הדרושים, ואובדן פרודוקטיביות מנקודות מבט שונות.
תוצאות המודל מראות שהחיסכון בעלויות מביטול פערי הפעילות הגופנית משתנה בין גיל, מין וקבוצות סוציואקונומיות. לדוגמה, ביטול פערי פעילות גופנית חוסך למעלה מ-847 מיליון דולר בעלויות ישירות ובהפסדי פריון לנשים בגילאי 11-13 שנים ממשקי בית עם הכנסה נמוכה יותר, אך חוסך רק קצת יותר מ-41 מיליון דולר לנשים בגילאי 14-17 שנים ממשקי בית בהכנסה בינונית. זה מצביע על כך שכאשר זמינים משאבים מוגבלים, זה עשוי להיות מועיל ביותר להתאים התערבויות של פעילות גופנית לקבוצות הכנסה נמוכה יותר.
העבודה שלנו היא אחד המחקרים הראשונים שהראו את היתרונות הכלכליים של הפחתת פערים סוציו-אקונומיים ברמות הפעילות הגופנית בקרב ילדים בארצות הברית. זה מראה כיצד השקעה בתוכניות להפיכת ילדים מכל הרקע לפעילים יותר פיזית יכולה להפחית עלויות הקשורות להשמנה ומחלות כרוניות אחרות, כמו מחלות לב, סוכרת וסרטן. העבודה שלנו מדגישה שכולנו יכולים להרוויח כשאנחנו מצמצמים את הפערים הבריאותיים ומתקדמים לקראת שוויון בריאותי גדול יותר".
טיפאני פאוול-ויילי MD, MPH, חוקרת Stadtman ומנהלת המעבדה החברתית של השמנת יתר וסיכון קרדיווסקולרי במכון הלאומי ללב, ריאות ודם (NHLBI) והמחברת הראשונה של המחקר
ביטול פערים כאלה עשוי לסייע בטיפול במגפת ההשמנה המתמשכת בארה"ב. השכיחות של השמנת יתר ועודף משקל עשויה לרדת ב-0.83%. זה יכול אז למנוע 101,000 מקרי מחלה הקשורים למשקל, כולל שבץ מוחי, אירועי מחלת לב כלילית, סוכרת מסוג 2 או סרטן. ביטול הפערים הללו ברמות הפעילות הגופנית עלול בסופו של דבר להציל 191,000 שנות חיים לאורך כל החיים של קבוצת הנוער.
חיסכון משמעותי עלול להיגרם גם אם הפערים לא יבוטלו במלואם אלא יצטמצמו בסכומים קטנים יותר. לדוגמה, הפחתת פערים כאלה ב-25% עדיין עלולה לגרום לכ-86,000 פחות מקרים של השמנת יתר/עודף משקל ו-26,000 פחות מקרים של מחלות הקשורות למשקל במהלך חייהם של בני הנוער. זה יכול לחסוך מעל 4 מיליארד דולר בעלויות חברתיות, כולל למעלה ממיליארד דולר בעלויות רפואיות ישירות ומעל 2 מיליארד דולר בהפסדי פרודוקטיביות. צמצום הפערים ב-50% ו-75%, מגדיל את החיסכון בעלויות מהעלויות הרפואיות הישירות ומהפסדי פרודוקטיביות ליותר מ-8 מיליארד דולר וכמעט 13 מיליארד דולר בהתאמה.
העבודה הקודמת של צוות PHICOR הראתה את היתרונות של עלייה כללית בפעילות הגופנית בקרב בני נוער. לדוגמה, מחקר שפורסם בשנת 2017 ב ענייני בריאות הראה כי הגברת הפעילות הגופנית בקרב ילדים בני 8-11 כך שהם יעסקו ב-25 דקות של פעילות גופנית שריפת קלוריות שלוש פעמים בשבוע, יכולה לחסוך הרבה יותר מ-50 מיליארד דולר. מחקר שפורסם בחודש שעבר ב- כתב העת האמריקאי לרפואה מונעת הראה שעמידה ביעדי Healthy People 2030 להשתתפות בספורט נוער יכולה לחסוך לארה"ב כ-80 מיליארד דולר.
"המספרים שפורסמו בעבר הראו מה יכול לקרות אם יותר צעירים ישיגו הנחיות לפעילות גופנית והשתתפות בספורט", הסבירה מארי מרטינז, MSPH, אנליסטית בכירה עם PHICOR ומחברת שותפה של המחקר. "אבל אם ההתמקדות של מאמצי הפעילות הגופנית היא בעיקר באלו בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר, פשוט הגדלת מספרים הכוללים יכולה בסופו של דבר להשאיר את אלה עם סטטוס סוציו-אקונומי נמוך מאחור. המחקר האחרון שלנו מכמת את הערך של השגת יותר שוויון ברמות הפעילות הגופנית בקרב בני נוער ."
גורמים רבים עשויים לתרום לרמות הפעילות הגופנית הנמוכות יותר הנראות בקרב בעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר המתגוררים בשכונות עניות יותר. לרוב, בשכונות כאלה אין מתקנים או מיקומים איכותיים התומכים בפעילות גופנית של בני נוער, כגון פארקים, חצרות בית ספר, חדרי כושר ומרכזי בילוי, ולעיתים חסרות גם תכניות חינוך גופני איכותיות בבית הספר. בנוסף, לעתים קרובות להורים יש דרישות גבוהות לזמנם, לוחות זמנים סותרים ומגבלות כלכליות שמקשות על הפעלת ילדיהם פיזית.
"מגיפת חוסר הפעילות הגופנית ומגפת ההשמנה שארה"ב מתמודדת איתה כעת נובעות במידה רבה ממערכות מקולקלות ומערכות כאלה מקולקלות אפילו יותר עבור אלה שמרוויחים פחות כסף", הסביר ברוס י.לי, MD, MBA, פרופסור ל- ניהול מדיניות בריאות ב-CUNY SPH, מנכ"ל PHICOR, ומחבר בכיר של המחקר. "המחקר שלנו הראה כיצד שיפור הסביבה והתנאים לבעלי מעמד סוציו-אקונומי נמוך יכול בסופו של דבר להועיל לכולם ברחבי הארץ".
