בעבודת דוקטורט שנערכה לאחרונה מהאוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה (NTNU), יותר מ- 500 מטפלים מתארים את מידת הכפפתם של קשישים עם דמנציה החיים בבית לאלימות, התעללות והזנחה.
שניים מתוך שלושה מטפלים דו"ח לאחר שביצע לפחות מעשה אחד כזה נגד האדם עם דמנציה שהוא מטפל בו במהלך השנה האחרונה.
אירוע של התעללות יכול לנוע בין השפלה נזיפות, צעקות, איומים ודחיפה ללחץ להעברת כסף או רכוש. במחקר, סוג האירוע הנפוץ ביותר היה התעללות פסיכולוגית.
אחד מכל חמישה מטפלים מדווח כי התחייב עשרה או יותר מעשים כאלה כנגד האדם עם דמנציה שהוא דואג לו בשנה האחרונה.
מטפלים יכולים לנוע בין בן / בת זוגו של האדם לשכן.
יש לחזק את המימון העירוני
"אם הפעולה לא ננקטת מייד, העתיד לקשישים בעיריות נורווגיות רבות נראה די עגום", אמר וונשה מלמדל, פרופסור ב- NTNU.
יש לנו כבר אוכלוסייה גדולה ומזדקנת, אך עד כה זו רק אדווה לעומת הצונאמי הכסף שנמצא בדרך. בעשרים השנים הבאות יהיו 250,000 אנשים נוספים מעל 80 שנה בנורבגיה. תוך חמש שנים בלבד יהיו יותר קשישים מאשר ילדים בנורבגיה לראשונה.
ההערכה היא כי ישנם קצת יותר מ 100,000 אנשים המתגוררים כיום עם דמנציה בנורבגיה. עד שנת 2050, נתון זה צפוי להיות יותר מכפול.
היינו מודעים להתפתחות זו זמן רב. עם זאת, ישנם פחות חללי בית אבות עכשיו מבעבר. במקום להגדיל את היכולת, זה מופחת. "
סוזן סאגה, פרופסור חבר ב- NTNU
מלמדל מאמין שצריך לחזק משמעותית את המימון העירוני-יש צורך בחללי טיפול מסביב לשעון.
לקחת חופשת מחלה כדי לטפל בקשישים
"המערכת הנוכחית לא נועדה להתמודד עם המתרחש עכשיו או בעתיד. אנו מודעים לכך שאנשים רבים בוחרים לקחת פרישה מוקדמת, לצמצם את שעות העבודה שלהם או לקחת חופשת מחלה כדי לטפל בקרובי משפחתם הקשישים. בהתחשב בכך שאין מספיק אנשים בכוח העבודה הנוכחי בנורבגיה, זה כמעט לא פיתרון טוב", אמר מלמדל.
גם סאגה וגם מלמד היו מפקחים על גאן שטיינשה, שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה ב- NTNU. זה מספק הצצה לאיך זה יכול להיות קשיש עם דמנציה המתגורר כיום בבית בנורבגיה.
כאמור, שניים מתוך שלושה מטפלים ביצעו לפחות מעשה פוגע אחד נגד האדם עם דמנציה בשנה האחרונה.
פרקי האלימות, ההתעללות והזנחה מופצים כדלקמן:
- 63.5% פסיכולוגיים
- 9.4% פיזיים
- 3.9% ניצול כספי
- 2.4% מעשים מיניים
- הזנחה של 6.5%
אלימות יכולה ללכת לשני הכיוונים
חלק מהמטפלים מדווחים כי האדם עם דמנציה ביצע נגדם מעשים דומים, ואחד מכל שלושה מטפלים חווה תוקפנות מצד האדם עם דמנציה שאליו הם דואגים. במצבים אלה התעללות פסיכולוגית היא גם הנפוצה ביותר.
הסיכון לפרקים אלימים על ידי מטפלים כלפי אנשים עם דמנציה היה גבוה יותר כאשר המטפלת הייתה בת זוג או בן זוג של האדם הסובל מדמנציה, וכאשר הם חוו תוקפנות מצד האדם עם דמנציה.
סטנהיים מציין כי המטפלים עשויים להיאבק בבעיות הבריאות שלהם, וכי היכולת להתמודד עם מצב טיפול תובעני תובענה תשתנה. בנוסף, די מקובל שאנשים עם דמנציה יפתחו תסמינים התנהגותיים ופסיכולוגיים מאתגרים.
המחקר מראה גם כי תסמינים אלה קשורים קשר הדוק לעומס הטיפול הטיפול הגבוה בקרב המטפלים.
"למרות שהרוב המכריע של המטפלים מספקים טיפול טוב, איננו יכולים שלא לתהות אם הגבולות נדחפים רחוק מדי על ידי השארת אחריות טיפולית גדולה לקבוצת האנשים הזו. התשובה לכך היא כן מודגש," אמר גאן שטיינשה, עוזר פרופסור ב- NTNU.
התזה שלה מראה כי מטפלים רבים סבלו מתסמינים ברורים של חרדה ודיכאון.
"איננו יודעים אם זה נובע מהנטל הטיפול, אבל קל לדמיין שזה יכול להיות", הסביר שטיינשיאם.
כשל במערכת ותת מימון
"אם מטפלים לא יקבלו מספיק תמיכה, אתה מסתכן בסופו של דבר עם שני אנשים הזקוקים לעזרה במקום אחד כזה", אמר מלמדל.
בנוסף למאמצים פוליטיים משמעותיים המשפרים באמת את המימון העירוני ואת חללי הטיפול סביב השעון, התזה מראה כי אפילו שינויים קטנים יכולים לעשות את ההבדל הגדול.
"ניתן להפחית את הסיכון להתעללות בכך שיש לי איש קשר עירוני שיש לו ידע על דמנציה ויכול גם לסייע בביורוקרטיה ולספק תמיכה יזומה. יש לעיריות יש מערכות טובות, אך לא את כולם", הסביר שטיינשה.
סאגה מאמינה שמה שתזה זו ומחקרים דומים אחרים מראים היא תוצאה של כישלון מערכת ומימון תת -מימון.
"אף אחד לא רוצה שהקשישים יסבלו, או שהם יישארו למטפלים שצריכים לעבוד בעצמם לעצם המטפלים בהם", סיכמה סאגה.
