תל אביב – ברכבת הקלה בבוקר אחד האחרון, צפיתי בזוג מרותק לסרטונים של רציחות ברחוב בהאיטי, וספרתי כמה פעמים אמא ובתה שיחזרו קטעים של המלך צ'ארלס חולה סרטן מברך את הציבור לאחר שירות הפסחא שלו: שְׁלוֹשָׁה.
דבר אחד אני כמעט אף פעם לא רואה כשאני צווארי להציץ במסכי הסלולר סביבי ברחבי ישראל: תמונות של סבל בעזה.
הטלוויזיה הישראלית ואמצעי חדשות אחרים נושאים פחות באופן מדהים את המשבר ההומניטרי במרחק 40 מיילים מאשר עמיתיהם בבית בדנבר. מנקודת המבט שלי, נראה שלתמונה המשפחתית המדויקת של הנסיכה מוויילס הייתה יותר נראות כאן מאשר התמונות ששאר העולם רואה של פלסטינים הרוגים, פצועים, עקורים ומורעבים.
התמונות הללו נגישות, כמובן, באינטרנט – למרות שהכנסת העבירה חוק שניתנו לממשלה לכבות מיד אל ג'זירה ורשתות זרות אחרות משדרים כאן אם הם ייחשבו כאיום. אבל רוב היהודים הישראלים ששאלתי אומרים שהם לא מחפשים חדשות מעזה כי הם מזועזעים מדי מהטבח הקטלני של חמאס ב-7 באוקטובר – או זועמים מכדי להתמקד בהשפעה של תגובת ישראל.
"התקשורת הישראלית באופן מסורתי היא מאוד פטריוטית, מאוד פרו-ממשלתית, בכל הנוגע לעימותים צבאיים עם שכנינו", עמית שיטר, איש תקשורת אמר לי פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "חוץ מזה, זו כמעט תגובה טבעית לדאוג קודם כל מהסבל של האנשים שלך לפני שאתה רוצה לשמוע על סבלם של אחרים."
בתור ה קָדִימָההכתב של ישראל בישראל מאז ינואר, ביליתי את רוב זמני בראיונות ישראלים שנפגעו בדרך זו או אחרת עד ה-7 באוקטובר ואחריו. זו הפעם הראשונה שאני גר בארץ (לעומת ביקור כתייר), ויחד עם המחסור בתמונות מעזה, שמתי לב למספר דברים שלא מתאימים היטב לסיפורי החדשות שלי ובכל זאת עוזרים לי להבין את החברה מסביבי. הנה 13 מהם:
1. הישראלים דואגים לך.
דיווחי החדשות כאן כל כך מלאים בסיפורים על אנטישמיות בחו"ל עד שישראלים רבים נראים משוכנעים שיהודים בפזורה נמצאים בסכנת חיים.
יש לי שני בנים באוניברסיטת קולורדו. שבו חלק מהסטודנטים התגייסו למען הפסקת אש ומדינה פלסטינית. ישראלים נוטים להניח שאני חושש לביטחונם, מה שאני לא. אבל הבנים שלי קצת מודאגים לגבי שלי (ראה מס' 2).
2. מערכת כיפת ברזל באמת עובדת.
יותר מ-11,500 רקטות שוגרו מעזה או מלבנון מאז 7 באוקטובר, לפי נתוני צבא ההגנה לישראל. רובם המכריע יורטו על ידי כיפת ברזל, מערכת ההגנה מפני טילים שהחלה ב-2011 ומומנה על ידי יותר מ-2 מיליארד דולר בסיוע אמריקאי.
כשצפירת טילים נשמעה בזמן שחיכיתי בתחנת אוטובוס בשבוע הראשון שלי בתל אביב, יכולתי לראות מיירט של כיפת ברזל מתפרץ מעל הראש שניות לאחר מכן בדרכו להפיל את הרקטה מהגרעין העירוני, כמו במשחק וידאו.
אם לשפוט לפי איך שהפנים סביבי הפכו מטרור להקלה, תהיתי כמה ישראלים ירגישו בטוחים מספיק לחיות כאן בלי המערכת הזו. "אנחנו מאוהבים בזיקוקים שלנו", אמר לי גדעון דביר, עובד של האו"ם בדימוס המתגורר ביפו. "כל יום בישראל הוא כמו הרביעי ביולי".
3. ישראל מריח כמו גראס.
מריחואנה חוקית רק למטרות רפואיות בארץ הקודש, אבל הרחתי סיר במטה של חברת IT בהרצליה, בכותל המערבי בעיר העתיקה בירושלים ובתוך מקלט ליד קיבוץ בארי. "זה עוזר להוריד את הקצה", אמר לי אביה של משתתפת נובה שנחטפה בזמן שהצטרפה מחוץ למטה משפחת בני הערובה בתל אביב.
4. יש כלבים בכל מקום
אני מזכיר זאת בעיקר בגלל שבספר שלי הם גם עוזרים להוריד את הקצה. נשאתי כדור שיער קטן מהשרבוט שלי, היימי, שנשארה בבית בארה"ב, אבל זה ושיחות הזום שלנו השאירו בי חסר. זה עזר שיש לי כלבים לאהוב כשאני מסתובב בישראל, ופודל מיניאטורי של חבר של חבר בשם נאקניק (בעברית "נקניקיה") לטייל כאן בעיר המכונה "קלאביב".
למרות שיש כאן חנויות מזון לחיות מחמד כל כמה רחובות כאן, שמתי לב גם לכמה מהשכנים שלי מכינים ארוחות ביתיות עבור הכלבים שלהם. אישה בבניין ממול מכינה כבד עוף לארוחות הבוקר של הביגל שלה וסטייק לארוחות הערב שלו. ראיתי אותה לפני כמה שבועות נושאת שקית בשר מהקצב של וואגיו ברחוב, ואמרתי לה שזה גרם לי לחשוב על הרעב בעזה.
"תפוחים ותפוזים," היא אמרה, ומאז היא מתעלמת ממני.
5. יש גזיליון סוקרים.
אחד התקשר אליי במרץ והעלה סיפור על דעת הישראלים על הסנאטור צ'אק שומר לאחר שקרא להפסקת אש ולבחירות חדשות להחליף את נתניהו. אחר הציע נתונים על מספר הישראלים שתכננו להתחפש לפורים.
5א. ואולי אפילו יותר צוותי חשיבה!
מבייש את וושינגטון.
5ב. בנוסף מלכ"ר כמעט לכל דבר.
כמו זה שעובד אליו לפנות חמורים לחוץ מהמלחמה לצרפת.
6. ישראל אוהבת את טראמפ.
באנרים לציון נשיא ארצות הברית ה-45 מתחילים להתחרות בכרזות של הרבי מנחם מנדל שניאורסון בחלק מהקהילות החרדיות. אתה יכול גם לקנות כפות או מכנסי בוקסר של MAGA אפילו בשכונות תל אביב הכי ליברליות. "הוא טוב ליהודים" הוא פזמון שאתה שומע לעתים קרובות על הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, במיוחד בקרב בני דור המילניום, שלעתים קרובות הם שמרנים יותר מסבא וסבתא שלהם.
7. נראה כי מעטים מהישראלים היהודים באמת מכירים ערבים ישראלים או פלסטינים באין המערבי הכבושקולהיפך.
יתרה מכך, ישראלים יהודים רבים שראיינתי אינם מבחינים בין חמושים של חמאס לבין עזתים שאינם קשורים לארגון הטרור. "כולם אותו דבר", אמר לי איש אחד באוטובוס לחיפה.
הופתעתי גם מכמה ישראלים דוחים את מספר ההרוגים במלחמה שדווח על ידי משרד הבריאות בעזה המנוהלת על ידי חמאס (32,782 נכון ליום שני), וכמה מפקפקים בכך שהעזתים עומדים בפני רעב, כאמצעי חדשות ברחבי העולם וסיוע בינלאומי. סוכנויות תיעדו.
ושמעתי כמה יהודים ישראלים אומרים שפלסטינים לא מעריכים את החיים או אוהבים את ילדיהם כמוהם. אני תוהה מה גורם להם להיות כל כך בטוחים בכך, בהתחשב בכמה מעטים יש קשרים עמוקים או ישירים על פני הפער.
8. קשה למצוא כאן מחברת כתב ראויה.
לא שאני נבוך מהיומן של הלו קיטי שהשתמשתי בו במהלך השבוע האחרון.
9. עד כמה העם הזה מפולג לפי קווים דתיים.
המתח בין יהודים חרדים ללא חרדים מורגש. מנהיג ישיבה תיאר לי במהלך ראיון יהודים ישראלים חילונים כ"גואים חסרי אלוהים". ומפגין בעצרת נגד נתניהו בקיסריה אמר לי שהוא מקווה לא לפתרון שתי מדינות עם פלסטינים, אלא ל"פתרון שלוש מדינות" שמחלק אדמות בין פלסטינים, יהודים חרדים ויהודים חילונים. "רציני לגמרי," הוא אמר כששאלתי אם זה בצחוק.
10. פתרון שתי המדינות נשמע אבסורדי לרוב היהודים הישראלים שראיינתי.
אפילו כאלה שעבדו לקראת התוצאה הזו לפני אוקטובר. התקפת חמאס ביטלה את חלומות השלום בקרב עשרות ישראלים הרואים בכך את התקופה הפחות סבירה בתולדות מדינתם שבה הם יאמצו את העצמאות הפלסטינית.
הישראלים גם צוחקים על הרעיון של ממשל ביידן שהרשות הפלסטינית תנהל את עזה לאחר המלחמה. זה לא שיש להם רעיון טוב יותר, בהכרח, רק שאין להם שום סובלנות כלפי זרים שמציעים פתרונות מהירים לבעיות שרבים כאן משוכנעים שהן מורכבות מכדי שאנשים מבחוץ יוכלו להבין.
11. נדמה שהישראלים לא מתרגשים מההיותם מבודדים בינלאומית.
אם אנשים כאן נפגעים מהקונצרטים, תערוכות האמנות או החתימות הספרים שמבוטלות בחו"ל, הם בקושי מראים זאת – או מבטלים זאת כאנטישמיות טהורה (ראה מס' 1).
חברה שעובדת כפרופסור לספרות בירושלים הייתה אמורה לנאום בסימפוזיון בלונדון מאוחר יותר האביב, אבל המארגנים ביטלו אותה ואת עמיתה הישראלי מסדר היום. "זה לא חדש ליהודים", אמרה. "אנשים ביטלו אותנו לאורך ההיסטוריה שלנו".
שמעתי תגובות דומות להחלטת הפסקת האש של האו"ם ולחדשות שמדינות דוחות קבוצות ספורט ישראליות. הנרטיב כאן הוא שישראלים זוכים לביקורת ומבטלים בגלל שהם יהודים, לא בגלל התנגדויות למלחמה (ולכיבוש).
12. המפגינים כאן נראים עייפים.
אני מסקר הפגנות פוליטיות במשך עשרות שנים – למען זכויות הפלות ונגד המלחמות בעיראק ובאפגניסטן; מחוץ להוצאה להורג של טימותי מקווי ב-2001 ובעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי המשטרה ב-2020. מעולם לא ראיתי הפגנות הנשלטות על ידי אנשים בשנות ה-60, ה-70 וה-80 לחייהם (תחשבו על הקהל בהופעה של ג'יימס טיילור בטנגלווד).
רבבות השמאלנים שמגיעים להפגנות שבועיות עם דגלי ישראל וכרזות "תחזירו אותם הביתה עכשיו" בידם יודעים את התרגיל: אל תשתו יותר מדי מים פן יצטרכו להשתמש בפורט-א-סיר, שכן למשל, ומתי לצטט את נועם חומסקי בראיונות. עם זאת, רבים אומרים שהם הפכו לציניים.
"עייפות מסוימת גורמת להילחם בממשלתך שנה אחר שנה", אמר לי צור שיזף, בן 65, סופר מיפו, בתחנת רכבת ביום ראשון כשהלכתי לסקר את תחילתה של משמרת אנטי-נתניהו בת ארבעה ימים. ירושלים.
13. כמה ישראלים מוכנים לדבר.
הגעתי לכאן מקולורדו, שם ששאלת שאלה קשה גוררת לעתים קרובות את הדלת נטרקת בפניי. הישראלים, לעומת זאת, מתענגים על שאלות קשות ושיחות ארוכות.
הם יסתכלו לי בעיניים עמוק יותר מאשר בכל מדינה שהייתי אי פעם. הם יראו לי תמונות של הילדים שלהם ויגידו לי, בפרוטוקול וללא שמץ של מודעות עצמית, שהם בדיכאון או סתם עברו ניתוח טחורים או שהם כל כך מודאגים מהעתיד של ישראל שהם העבירו את כל הכסף שלהם. בחו"ל ולהרגיש אשמה על כך.
נוח להם לבכות בראיון ולצחוק כל כך עד שקפה יוצא להם מהאף. הם ילמדו אותי מילים בעברית ויתקשרו אליי שעות אחר כך לחקור אותי עליהם, או שיפגשו אותי באוטובוס יום אחד ויזמינו אותי לארוחת שבת למחרת.
הם יודיעו לי כמה מבולבלת הממשלה שלהם – ואז יזכירו לי בפרטי פרטים מה מבולגן אצלי. והם יסבלו את השאלות שלי, אבל לא בלי לשאול, בצדק, איזה סוג של עיתונאי שמכבד את עצמו מתראיין עם מחברת הלו קיטי.
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך ב קָדִימָההעיתונות עטורת הפרסים של חג הפסח.
בעידן זה של מידע מוטעה, העבודה שלנו נחוצה כמו שלא היה מעולם. אנו מדווחים על החדשות החשובות ביותר ליהודי ארה"ב, המונעות על ידי אמת, לא אידיאולוגיה.
בתקופה שבה חדרי חדשות נסגרים או מצמצמים, ה קָדִימָה הסיר את חומת התשלום שלו. זה אומר שלראשונה בהיסטוריה בת 126 השנים שלנו, קָדִימָה העיתונות חופשית לכולם, בכל מקום. עם מלחמה מתמשכת, אנטישמיות גואה ומבול של דיסאינפורמציה שעשוי להשפיע על הבחירות הקרובות, אנו מאמינים שגישה חופשית ופתוחה לעיתונאות יהודית היא הכרחית.
קוראים כמוך מאפשרים הכל. כרגע, אנחנו בעיצומו של פסח הבטחת נסיעה ו אנו זקוקים ל-500 אנשים שיעשו מתנה כדי לקיים את העיתונות האמינה והעצמאית שלנו.
עשה מתנה בכל גודל והפוך ל-A קָדִימָה חבר היום. אתה תתמוך במשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי-אמריקאי במלואו והוגן.
– רייצ'ל פישמן פדרסן, מוציא לאור ומנכ"ל
הצטרפו למשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי באופן מלא והוגן.
המטרה שלנו: 500 מתנות במהלך ההבטחה לפסח!
$18 $500
$36 $180 סכום אחר
