התפיסה המקובלת היא שעשרת הדיברות מתמצתים את התורה כולה. עמדה זו מתחזקת לאור העובדה שישנו פיוט ידוע, שרגילים לומר אותו בשבועות בקהילות ספרדיות – "אזהרות" – המסדר את כל תרי"ג מצוות סביב הדיברות. ברם, בחינה שטחית תגלה שקשה מאוד לטעון כך: אין בעשרת הדיברות מילה על קורבנות, על טומאה וטהרה, על סדר זרעים – כך שלמעשה לפחות חצי מהתורה נעדר מהם.
ואכן, כשאנו קוראים מהם למעשה עשרת הדברים אנו למדים מסוף הסיפור המופיע בפרשת משפטים כי מדובר ב"ספר הברית", לאמור: לא התורה כולה מופיעה בדברים אלה, כי אם העניינים עליהם נכרתה הברית הראשונית בין ישראל לאביהם שבשמיים. שאר התורה תופיע בהמשך, ושם נמצא את החובות להביא קורבנות ואת שאר הדרכים בעבודת ד', אולם לא על כך נכרתה הברית הראשונית שבין ישראל לאביהם שבשמיים.
על מה כן נכרתה? קודם לפרשת תרומה, הפותחת את פרשיות המשכן נצטוו על פרשת משפטים, הכוללת, ברובה, שני עניינים בסיסיים – ראשון בהם הוא הסדרת דיני נזיקין שבין אדם לחבירו. אלו הם המשפטים המסודרים בסדר חשיבות יורד, וקובעים את רוב דיני נזיקין, שומרים ודברים הדומים לכך. שני בהם הוא הסדרת נושאי החסד כמו אי-הונאת גר, השבת שור וחמור טועה, אי לקיחת ריבית וכדו'.. בפרשה זו ישנם עניינים שבין אדם למקום כמו פרשיות המועדות, שמיטה ושבת (בהם נדון בהמשך) והיחס למכשפה ולזובח לאלוהים אחרים.
האם לעובדה זו משמעות מעשית? רבי יהודה הלוי טען שכן. הוא טען כי ישנה חובה להשתית את קיום התורה על יסודות אלה:
…הודיעם האלוה (דרך הנביאים) כי הוא היה מסתפק בפחות מזה, באמרו להם: מי יתן ושמרתם את המצוות אשר החברה הפחותה והשפלה ביותר מקבלת עליהם, והן הצדק וההטבה לזולת וההודאה לאלוה על חסדו, כי התורה הא-לוהית לא תשלם כי אם לאחר שלמות החקה החברתית והשכלית, ובחקה זו כבר נכללו מעשי הצדק וההודאה על חסד הא-לוה, ואיש החסר כל אלה מה לו כי יביא קרבנות או יקים מצוות השבת והמילה ודומיהן אשר השכל אינו מחיבן ואף לא דוחן…(כוזרי ב, מח).
עשרת הדיברות מלמדות אפוא יסוד עיקרי בתורת ישראל. היא בנויה מהמסד עד הטפחות, ויש בה סדר מהותי. אנו מחויבים להיות נאמנים לכל תרי"ג המצוות, ואין רשות לאדם להוציא אפילו מצווה אחת מאמונתו העמוקה בדבר מקורה האלוקי, ובדבר המחויבות המלאה לשמור אותה. ברם, מחויבות זו אינה סותרת את הבניין מלמטה למעלה. נביאי ישראל הדגישו, לאור עשרת הדיברות, כי ספר הברית נכרת בראש ובראשונה על המוסר והיושר, המאבק בעבודה זרה והשבת, ואלה הם תשתית התורה. הם גם קראו לציבור לעצב את דרכי עבודת ד' בדרך זו, ולפעול בראש ובראשונה להשגת צדק חברתי, עוול ממוני, שקר חברתי והזנחת הגר היתום והאלמנה. בשבת בה אנו קוראים את עשרת הדיברות אנו מחדשים את הברית עם המבנה המיוחד הזה של התורה, וקרואים לבנות כך גם את חברתנו.
