בתגובה לכתבה בקול רענן תחת הכותרת "השנה הוצבה מחיצה קטנה בחגיגות שמחת תורה ברעננה" בו פרסם אריה פרידמן יו"ר המועצה הדתית, שהפיק את אירוע ההקפות השניות, את התגובה הבא:
תחושת השייכות באירוע ההקפות השניות שהביעו בכתבה סגנית ראש העיר רונית וינטרוב וחברת מועצת העיר דבי סלוצקי מעידה כאלף עדים כי מדיניות המועצה הדתית להנגיש את האירוע לכלל הציבור הרענני הצליחה מעל למשוער. העובדה שהן רקדו ושמחו את שימחת התורה באירוע שכל כולו אורתודוקסי מוכיח מצד אחד כי ניתן לגשר על כל מכשול כשרוצים לחבר בין החלקים השונים של החברה הישראלית ומצד שני שהציבור האורתודוקסי שמואשם מדי יום בהסתגרות, יודע להכיל גם את השונים ממנו ושמדובר בציבור שהוא פתוח וסובלני.
השמחה והרגשת השייכות שהביעו רונית ודבי לא נפגמה כי הוא זה מכך שהוקמה מחיצה כדת וכדין – ובניגוד למה שנאמר על ידן בכתבה – הייתה מחיצה באירוע, מחיצה שקיבלה את אישור רב העיר ושתפקידה היה לסמן את אזור ריקודי הנשים ואת אזור ריקודי הגברים.
כמארגן האירוע וכמי שגיבש, יחד עם חברי למליאת המועצה הדתית, את המדיניות של קיום האירוע במתכונת נגישה לכלל הציבור, העיבה עננה אחת קטנה על תחושת הרוממות שחשתי לכל אורך הערב כשניסו למנוע ממני את הקמת המחיצה שכאמור תוכננה כך שאפשרה לכל גווני הציבור את תחושת השייכות לאירוע. איש לא הפריע לרונית ולדבי לרקוד ולשמוח עם ספרי התורה כפי שמוכיחה התמונה שפורסמה בעיתונכם ולפי דרך החיים שלהן. לצערי היה מי שניסה למנוע, ללא הצלחה, מנשים וגברים דתיים את האפשרות לרקוד ולשמוח באירוע לפי דרך החיים שהם מאמינים בו – ריקוד עם מחיצה ולו מחיצה סמלית.
אני מאחל לכולנו שבכל האירועים המשותפים נדע לחגוג בלב פתוח, סובלני ומקבל. חייבים לזכור כי קבלת האחר פועל לשני הצדדים והדרישה לכבד את דרך החיים של האחר כולל גם לקבל את מי שמבקש קיום מחיצה. במיוחד אני מאחל כי נזכה כולנו להגיע למדרגת מאמרו של רבי אלימלך מליזנסק: "אדרבה, ותן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".
