"מחברת אנטישמיות" הוא ידיעון דוא"ל שבועי מ-Datilin, הירשם כאן כדי לקבל את הניוזלטר המלא בתיבת הדואר הנכנס שלך בכל יום חמישי
כדיווחים על אנטישמיות בקמפוסים בקולג' – ו תביעות על כך – הרקיע שחקים מאז תחילת המלחמה בעזה, הליגה נגד השמצה השיקה את "לא בקמפוס שלי" קמפיין. הקבוצה הודיעה בינואר שתעשה זאת להתחיל לפרסם "כרטיס דוח" לסטודנטים פוטנציאליים המדרגים אוניברסיטאות על האופן שבו הם מטפלים באנטישמיות, ומתקדמים לטריטוריה שהייתה זה מכבר תחום הפעילות השנתית של הלל אינטרנשיונל מדריך מכללה.
ובוועידה הלאומית של ה-ADL בשבוע שעבר, חשף המנכ"ל ג'ונתן גרינבלט את א שותפות חדשה עם חב"ד בקמפוס שלדבריו לקח כמה שנים ו"המון עבודה".
הפרטים מעטים, אבל ה-ADL מתכננת להתחיל להכשיר את רבני הקמפוס של חב"ד – המכונים שלוחים – ושתי הקבוצות ישיקו פורטל משותף לתיעוד דיווחים על אנטישמיות.
זה קפץ לי כי יש לו פוטנציאל לסתור רוטב מיוחד שעזר לחב"ד לשגשג בקמפוס: האוטונומיה של השלוחים שלה. זה כלל הרבה גמישות סביב ישראל, ומעט מהפוליטי מבחני לקמוס שדחקו כמה תלמידים יהודים מלעסוק בהלל בשנים האחרונות.
בניגוד לגישת "לקחת את כל הבאים" של חב"ד, ה-ADL הזהיר מפני האיום שלדעתו נשקף מהיהודים האנטי-ציוניים – במיוחד מאז 7 באוקטובר. גרינבלט השווה אותם שוב ושוב לעליונות הלבנים; במהלך שלו נאום מרכזי בשבוע שעבר, הוא השווה את הקול היהודי לשלום, שמתהדר בנוכחות גדולה בקמפוס, לדיוויד דיוק והנערים הגאים.
"אני אפילו לא יודע מה זה אומר", אמר הרב מנדל מאטוסוף, שקיבל את פני חברי JVP לחב"ד באוניברסיטת ויסקונסין במהלך השנים. "אנחנו צריכים להכיר שכולנו חלק מאותה קהילה."
(הן באד"ל והן חב"ד הדגישו בהצהרות כי השותפות היא אחת מני רבות שכל אחד מהם מקיים, והרב אבי וינשטיין, סמנכ"ל התפעול של חב"ד בקמפוס, אמר: "לא חל שינוי במדיניות. אנו מקבלים בברכה כל יהודי, לא משנה דעתם על ישראל או נושאים אחרים.")
הגישה הפתוחה של מאטוסוף לישראל – הוא תומך נלהב, אבל לא רוצה שאף סטודנט יהודי ירגיש לא רצוי – קודם כל עלה לכותרות לפני חמש שנים, לאחר שנשה רותר, מנהיגת "סטודנטים למען צדק בפלסטין", הצטרפה לחב"ד שלו.
רות'ר, שהיא כיום בת 25, לא כל כך בטוחה שהיא תעשה זאת היום. היא רואה בשותפות חב"ד עם ה-ADL סימן להתכווצות האוהל היהודי בקמפוסים וציינה כי "כל כך הרבה אנשים פועלים ממקום של פחד עמוק".
"בעבר היה יותר מקום להחזיק בדעות שונות ועדיין להתכנס כיהודים ועדיין להחזיק כמויות גדולות של גאווה ושמחה זה לזו", היא אמרה לי. "למרבה הצער, אני לא רואה שזה סביר כל כך בעתיד."
