(Datilin) – "אחד הדברים הראשונים שלמדתי הוא שאי אפשר להכליל על חווית השואה", אמר לורנס לנגר למראיין עבור הסרט התיעודי משנת 2004, "חיים בעדות". "עלינו לפרט כל הזמן. אז זה מה שהקדשתי את חיי כדי לנסות לברר: איך זה היה באמת?"
בעשרות ספרים ומאמרים – המפורסמים ביותר "עדויות שואה: חורבות הזיכרון" – לנגר השתמש בכישוריו כפרופסור לספרות כדי לחקור את מה שחשפו דברי הניצולים עצמם על רצח העם ותהליך הזיכרון. בניתוח מאות עדויות שנאספו על ידי ארכיון הווידאו של פורטונוף לעדות שואה באוניברסיטת ייל, לנגר דחק שזיכרונותיהם של עדי ראייה יילקחו ברצינות ובחוסר סנטימנטליות ולא יהיו נתונים לתהליך של מיתולוגיזציה שחיבר ניצולים לקטגוריות נדושות של "שהידים" או "שהידים". גיבורים" שניצחו על המצוקה.
פרופסור אמריטוס לאנגלית באוניברסיטת סימונס בבוסטון, לנגר טען לעתים קרובות נגד הרעיונות של מה שהוא כינה "תיאורטיקנים של טראומה". שביקשו למצוא את הטוב או המאשר את החיים בעיצומה של טרגדיה שאין לתאר. "אני מבין את הצורך למצוא משהו טוב ממשהו שהיה כל כך רע; אני מניח שזה צורך אנושי, אבל זה מעוות את אופי החוויה”. הוא אמר למראיין ב-2021. "הרעיון לא עולה מעדויות של ניצולי שואה.
לנגר מת ב-29 בינואר בהוספיס ליד ביתו בוולסלי, מסצ'וסטס. הוא היה בן 94.
לנגר, יליד ניו יורק, מצא את מפעל חייו ב-1964 כשביקר במחנה הריכוז מאוטהאוזן ובמחנה המוות אושוויץ-בירקנאו כפרופסור פולברייט לספרות אמריקאית באוניברסיטת גראץ באוסטריה. את ספרו הראשון "השואה והדמיון הספרותי" כתב ב-1976, לאחר שנת שבתון בגרמניה. זה היה אחד משלושת המועמדים הסופיים לפרס הספר הלאומי.
"עדויות שואה", שיצא לאור ב-1991, זכה בפרס חוג מבקרי הספר הלאומי לביקורת. הוא גם היה העורך של "Art from the Ashes: A Holocaust Anthology", שיצא לאור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ב-1995.
לנגר לימד ספרות אמריקאית בסימונס קולג' משנת 1958 ועד פרישתו ב-1992. בסימונס חנך ב-1965 את הקורס הראשון לספרות השואה שידוע כי נלמד במכללה או באוניברסיטה אמריקאית.
בשנת 2016 קיבל לנגר את פרס ההישג המצטיין בחקר השואה של הקרן לחינוך השואה. אוניברסיטת העיר ניו יורק תעניק לו תואר כבוד לאחר מותו בטקס תחילתו במאי הקרוב.
לנגר נולד לאירווינג ואסתר (שטראוס) לנגר בברונקס ב-1929. כשדיבר על התעניינותו בשואה, הוא נזכר לא פעם שבתחילת שנות הארבעים עברה משפחה יהודית גרמנית לבניין המגורים של משפחתו. הוא לא ידע במודע שהם פליטים, אמר למראיין אחר, אבל "בכל זאת משהו על השואה כבר היה מוטבע בי".
לנגר למד בסיטי קולג' של ניו יורק. עם סיום לימודיו ב-1951, הוא ואשתו סנדי עברו לקיימברידג', מסצ'וסטס, שם רכש דוקטורט בספרות אמריקאית באוניברסיטת הרווארד.
לאחר פרישתו ב-1992, הוא רקם שותפות עם חברו סמואל בק, צייר וניצול שואה, וכותב חיבורים ביקורתיים ל-11 כרכים הכוללים את עבודתו של האמן.
לנגר פרסם את שני ספריו האחרונים בשנת 2022: "האחרי מותה של השואה", הכולל מאמרים שבהם המשיך לטעון נגד נטייתו ל"סנטימנטליזציה" של חוויות הניצולים, ו"היררכיה והדדיות בגן עדן אבוד, מובי-דיק והאחים קרמזוב", הלא הוא היחיד שלו. עבודה הקשורה לשואה.
הניצולים כוללים את אשתו, סנדי; בן, אנדי לנגוביץ; בת, אלן לסרי; חמישה נכדים ושלושה נינים.
בשנת 2020, כתב העת לחקר השואה הקדיש גיליון לכבוד יום הולדתו ה-90. "אי אפשר לפתוח ספר שעוסק בכל היבט של זיכרון השואה, עדות או ספרות מבלי להיתקל לא רק בשמו של לנגר אלא גם בדיון ברעיונות שלו", כתבו העורכים בהקדמה.
