מאמר זה הופק כחלק מ-Teen Journalism Fellowship של Datilin, תוכנית שעובדת עם בני נוער יהודים ברחבי העולם כדי לדווח על נושאים המשפיעים על חייהם.
(Datilin) – כאשר בית הספר התיכון בשיקגו של שרלוט מקאנינץ' התיר בינואר מחאה פרו-פלסטינית בכל בית הספר, מקאנינץ' נשארה בבית. התלמיד היהודי בן ה-16 חש אי נחת מהמחאה. היא אמרה שבית הספר שלה לא סיפק חינוך על המלחמה או ההקשר לסכסוך בן עשרות שנים במזרח התיכון. כתוצאה מכך המחאה גרמה למקאנינץ' אי נוחות מכדי להשתתף.
"היו לי כמה חברים שראו במחאה אנטישמית, מה שלא ראיתי, אבל בהחלט הרגשתי קצת מפוקפק לגביה", אמר מקאנינץ'. "לא הלכתי לבית הספר באותו יום, כי הייתי ממש בלחץ. ולא הייתי צריך את זה בחיי באותו יום".
היא עדיין מחכה שבית הספר יספק משאבים מתאימים לתלמידים שמתלבטים עם המשמעות של המלחמה בישראל עבורם.
"אני עדיין חושבת על זה הרבה", אמרה. "וזה השפיע קצת על הדעה שלי על הנהלת בית הספר."
מקאנינץ' נאלצה לסמוך על מבוגרים מחוץ לבית הספר שיעזרו לה להתמודד עם המלחמה, בעיקר הוריה. בני נוער אחרים קיבלו תמיכה מבתי הכנסת שלהם. אבל לא לכל בני הנוער יש את המשאבים האלה זמינים. רבים מבני הנוער שפנו למורים ולמנהלים שלהם אומרים שהם קיבלו אותות מעורבים מבלבלים או חוסר הבנה היסטורית של המלחמה, מה שהוביל לאכזבה בבתי הספר שלהם.
מה שעוצר הרבה בתי ספר זה הפחד, אמרה הגר בן אליעזר, מטפלת בריאות של ברקלי הלל. יש לה גם פרקטיקה פרטית המתמקדת בבני נוער ומשפחות בניהול אבל וטראומה.
"אני חושב שהרבה בתי ספר מפחדים כמו 'אוי, אנחנו לא יכולים לשים את כולם באותו חדר'", אמר בן אליעזר על בני נוער עם נקודות מבט מנוגדות, "אבל אתה יכול". היא מציעה לשכור אנשי מקצוע בעלי ניסיון בהנחיית סדנאות בנושאים שנויים במחלוקת עם צעירים.
הדבר החשוב ביותר למבוגרים לעשות בתקופה זו הוא להכיר במאבקים של בני נוער. "התקשרו אליי על ידי כל כך הרבה הורים שאמרו 'אני לא יודע מה לעשות, איך אני מפרנס (בני נוער)?' והדבר הראשון שאני תמיד אומר לכולם הוא שחשוב מאוד להקשיב, ולזכור, לא צריך לקבל כאן תשובה. זה הרבה יותר גדול ממה שאתה יכול לתקן", אמר בן אליעזר.
בן אליעזר גם מכיר בכך שעבור בתי הספר, תמיכה בתלמידים יהודים היא אתגר גדול יותר, מכיוון שסביר להניח שהנהלות בתי הספר לא רוצות להיראות כמי שנוקטות צד במה שהפך לסוגיה מקטבת. רק השבוע, מנהיגים של שלושה מחוזות בתי ספר ציבוריים גדולים של K-12, כולל של ברקלי, נקראו בפני הקונגרס לתת דין וחשבון על טיפולם באנטישמיות בעקבות פיגועי ה-7 באוקטובר ומלחמתה של ישראל בעזה.
למרות האתגר הזה, היא חושבת שבתי ספר עדיין צריכים לעשות מאמץ לספק הזדמנויות רבות יותר של דיאלוג בין תלמידים, כמו גם הצהרות ברורות המגנות את האנטישמיות בבית הספר.
"אנחנו צריכים לשמוע את הסיפורים של זה ולהיות מסוגלים להתאבל יחד ולהבין את זה וגם להכיר כמה זה לא נוח לשתי הקהילות", אמר בן אליעזר.
מיקה בוקווולד, בת 15, ניסתה לקלוט כמה רמזים על איך להתמודד עם התקפות ה-7 באוקטובר מהמבוגרים שסביבם אבל הם נאבקו. "פספסתי את בית הספר, היום הראשון שאחרי (ההתקפות) אירעו", אמר בוקווולד, שמשתמש בכינויי הם/הם. "כל מבוגר סביבי (היה) מבועת ומתחרפן, וזה הפחיד אותי. אז הייתי צריך לקחת פסק זמן מזה".
בווואלד אמר כי בית הספר שלהם בסן פרנסיסקו לא הכיר בשום צורה במלחמה או חינך תלמידים סביב מה שקורה במזרח התיכון.
"אני לא חושב שאני אישית צריך משהו מבית הספר, אבל זה היה נחמד עבורם פשוט להכיר בכך ש(ההתקפות) קרו", אמר באוואלד.
במקום לקבל משאבים מבית הספר שלהם, בווואלד מצא תמיכה מבית הכנסת ומהוריהם. עם זאת, חלק מהשיחות שהיו להם עם מבוגרים הרגישו חד צדדיות.
"אני חושב ש(מבוגרים) יכלו לעשות עבודה טובה יותר עם פחות לשתף את הדעות שלהם, ו(יותר) לשחרר ולאהוב להקשיב לערכי הילדים ולמה שהם מבינים ומה שהם רוצים לדעת יותר עליו", באקווולד אמר.
קמיל קושנר, בת 15, ראתה הזדמנות עבור בית הספר לצ'רטר שלה ליצור מרחב בטוח יותר עבור בני הנוער היהודים בקהילה שלה בפסיפיקה, קליפורניה במהלך החודשים האחרונים, אבל לא הופתעה כשלא עשו זאת. "אהיה בהלם מאוד אם הם אכן יתחילו ללמד על המלחמה ולהפיץ מודעות לאנטישמיות, מה שלא קורה כרגע", אמר קושנר. היא אמרה שהיא חוותה כמויות משמעותיות של שנאה בבית הספר שלה, שכאשר הובאה לידיעת בית הספר לא טופלה. "אני גם חושב שזה יהיה רעיון טוב שמורים יפנו לתלמידים, בין אם הם יודעים שהם יהודים ובין אם לא."
מאוכזבת מבית הספר שלה, אמרה קושנר שבית הכנסת שלה היה מקום שבו היא מרגישה נתמכת ומסוגלת להיות האני היהודי השלם שלה, במיוחד מאז תחילת המלחמה.
"במקדש שלי, אני מרגיש הכי נתמך כי לכולם יש הבנה מלאה. אתה לא הולך לקבל אי פעם שיפוט כשאתה נמצא במקום מוקף במספר אנשים ודמויות יהודים שמאוד מאוד עוזרים ויעמדו למענך. לעולם, לעולם לא תהיה כמו לשמוע דבר אחד פוגע שם", אמר קושנר.
אביגיל זלוטופ, בת 16, מרגישה כמו בית הספר שלה בלונג איילנד בניו יורק החמיצה את ההזדמנות לספק שיעור אוריינות תקשורת לחבריה לכיתה.
"אני קצת מוטרד, בעיקר כי אני חושב שיש הרבה ילדים בבית הספר שלא יודעים כלום על מה שקורה. ובגלל המדיה החברתית, יש הרבה מידע שקרי מסתובב", אמר זלוטופ. "אני חושב שזה יעזור שתהיה איזושהי יציבות בבית הספר, כדי שלא רק ילדים יהודים וערבים יוכלו להביע את רגשותיהם אלא כדי שילדים אחרים ילמדו על מה שקורה".
למרות התסכול מבית הספר שלה, היא גם מרגישה שמורים לא צריכים להרגיש שהם צריכים לנקוט עמדה פוליטית במלחמה.
"אני מרגיש (המורים נמצאים) בבית הספר כדי ללמד אותנו וחלק מלהיות מורה, במיוחד בתיכון, הוא ליצור קשרים עם התלמידים", אמר זלוטופ. "אבל דבר אחד שאני לא חושב שמותר להם ואני חושב שהם צריכים זה להתערב בחיינו במובן פוליטי. זה לא המקום שלהם".
למחאה בבית הספר בשיקגו של מקאנינץ' הייתה השפעה מתמשכת עליה, והיא נותרה מוטרדת מחוסר ההקשר שמחזיקים חבריה לכיתה.
"אבל (המחאה) בהחלט הפכה את בית הספר לקצת פחות סביבה נוחה עבורי. לא בגלל שאני חושש שמישהו יפגע בי בהכרח, אלא רק בגלל שאני מרגיש שהרבה אנשים נמצאים בסיכון להגיד דברים שאולי לא ממש מגובים בראיות או במחקר או במה שקורה בפועל", אמר מקאנינץ' .
