אני, יהודי נודד. היסטוריה בת חמש מאות של מצבנו המודרני
יאיר מינצקר
הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 272 עמודים, 29.95 דולר.
אבי, בן יליד אמריקאי למהגרים מבלארוסים, קנה את התקליט כשיצא לראשונה ב-1960 ונהנינו להאזין לו עד אין קץ. האלבום של מל ברוקס וקרל ריינר הזקן בן 2,000 הציג את ברוקס כאדם זקן מעט לקוני, שהגיב באנגלית בהטיית היידיש לשאלות חסרות אשם של ריינר על חייו הארוכים.
המערכון המאולתר החל ככל הנראה 10 שנים קודם לכן, כאשר ריינר, שעבד עם ברוקס בתוכנית טלוויזיה, פנה אליו, תוך כדי בדיקת מכשיר טייפ חדש, ושאל, "האם זה נכון שהיית בזירת הצליבה, לפני 2000 שנה?" ישו המשיח, אמר ברוקס, היה "ילד נחמד, נעל סנדלים". ויליאם שייקספיר, לעומת זאת, היה בעל "הכתיבה הגרועה ביותר" וכשנשאל אם הוא מכיר את ג'ואן ד'ארק, ברוקס פלט: "הכיר אותה? יצאתי איתה!"
בתור ילד בן 9, לא חשבתי שהשטיק שלהם היה משהו מלבד מצחיק. אבל בדיעבד, אני יכול לראות שהטון היידישקייט והחוצפה של ההתנשאות ענו גם על משהו גדול ומרושע הרבה יותר. השואה רק הסתיימה, סוף השבוע שלפניו, כביכול. אז, הקומדיה האלמוות והיודע-זה של גיבורו של ברוקס ביטאה חוסן ושילוב חברתי מול לא פחות מרצח עם. "האיש בן 2000" היה, בקול חגורת בורשט, אישור חיים. חיבתי לברוקס צצה מחדש בתקופת האובך של התיכון, ונשארה בחלק האחורי של דעתי ככל שחלפו עשרות שנים, אבל רק כשקראתי את ספרו החדש של יאיר מינצקר, אני, יהודי נודדשהגעתי להערכת מימד נוסף של משמעותו, דהיינו, העלאת דמותו של היהודי הנודד.
במקור, היהודי הנודד היה טרופית אנטישמי בה השתמשו הנוצרים כדי להסביר את השוליות והזרות של היהודים בחברה האירופית. סנדלר עמד בפתח חנותו בירושלים, על פי הסיפור, בעוד ישו עמל, כשהוא סוחף את משאו אל מותו. לאחר שסירב לבקשתו לעזרה, ישוע קילל את הסנדלר, שנודע באופן בלתי מוסבר בשם אחאסוורוס, שמו של מלך פרסי, לחיות לנצח בגלות עד לביאה השנייה. היהודים נידונו לפיכך לגורל דה-טריטוריאליציה, חסר בית, כמכחישי ישו.
Ahasverus מופיע ומופיע מחדש בצורות שונות במהלך ההיסטוריה האירופית – לעתים קרובות כאדם גבוה וחמור שדיבר מספר שפות, מעולם לא צחק וביקר אנשים על כישלונות מוסריים. סיפורו התפשט בבלדות, שירים ורומנים – ובסופו של דבר בתעמולה הנאצית – כדי לתמוך בטענה שיהודים לא רק היו זרים לתרבות ולחברה האירופית אלא לעולם לא יכלו לחיות יחד עם ארים.
מינצקר, פרופסור להיסטוריה בפרינסטון, כתב ספר מסקרן העוקב אחר אגדת היהודי הנודד לאורך מאות שנים בסדר כרונולוגי הפוך, כדי להגיע לבולטות של סיפורה של הדמות בחייו ובזמניו של המחבר עצמו.
הדוגמא הראשונה מבין חמש הדוגמאות שלו מתרחשת בישראל, שנים ספורות לאחר השגת העצמאות של האומה, כאשר אדם מסתורי, המכונה בפי אחדים בן שושן, משך את תשומת לבו של עיתונאי כשירד לנמל חיפה עם דרכון מרוקאי מזויף שמתוארך להולדתו בשנת 1902. נראה היה שהוא גם בגיל העמידה ואולי גם גאון, אולי גאון. הסופר אלי וייזל פגש אותו בשלב מסוים מיד לאחר המלחמה וגם לא ממש הצליח להבין מי הוא – אולי "מקובל, קומיקאי ואנרכיסט"? איש המסתורין, חסר מוצא או הכנסה, טען שהוא דובר 30 שפות ונאמר שהוא אוהב חידות.
הוא בילה בשני קיבוצים דתיים ליד תל אביב. הקיבוצניקים זכרו אותו כאדם קשוח, בלתי נסבל, תמהוני, שהרצה על התלמוד, מסתובב בין הקהילות עד שגורש משתיהן. כשעזב את ישראל ב-1956, הוא נצפה בקהילה יהודית באורוגוואי, שם נחשב כיהודי נודד, זהות שהוא כנראה אימץ. במילים אחרות, שושן היה בעת ובעונה אחת אדם אמיתי, לדעתו של מינצקר, שנראה כי גם הוא מקרין טרופית שלאחר השואה, כמו הישרדות הזר היהודי אך גם הישרדותו של האינטלקטואל היהודי הלא שגרתי.
גרסה אחרת הופיעה ב הנאגשהיה רומן רוסי אלגורי משנת 1873 מאת שלום יעקב אברמוביץ' שבו סוס מקולקל ומדבר מכריזה על עצמה כ"סוסה נודדת" ודורשת צדק ולא רחמים ממעניה. דמותו של אברמוביץ' את היהודי הנודד הייתה מעט מצועפת, אם כי החיה החושנית והמעוררת רחמים כן מודה בכך שהיא גם סוס, עוברת מרתמה אחת לאחרת וגם משהו אחר. היא לא מסוגלת לחיות או למות, היא אומרת שהיא רוצה רק להשתייך – אבל היא מפוטרת כלא אנושית.
ב מזכרות יהודיותיעקב שודט, שהיה מלומד פרוטסטנטי מפרנקפורט, אימץ את סוג ההשקפה הדוקטרינרית של האגדה לפיה הגלות הנצחית של היהודים מישראל היא עונש על שדחו את ישו. הפרק האחרון של היצירה בת ארבעת הכרכים היה גדוש ככל הנראה בהשקפות אנטישמיות שביקרו את מראה היהודים, את חוסר ההיגיינה שלהם ותאוות הבצע כביכול, כמו גם את נטייתם כביכול להתחנפות עצמית. שודט פטר את היהודי הנודד כלא יותר מאשר אגדה שבאמצעותה יכלו המעמדות הנמוכים לתפוס ולהבין יהודים. עם זאת, הוא גם זיהה פגמים מסוימים בסיפור – שהוא סותר את החמלה של ישו, למשל. בהיעדר תמיכה היסטורית, המשיך שודט למסקנה שהסיפור היה כנראה ממוצא קתולי, או אולי תוצאה של לא יותר מאשר תוכנית להרוויח כסף של מוציא לאור. דמותו של אחאסוורוס, במילים אחרות, הייתה סתירה שהציגה דמות אמיתית שבמקביל מעולם לא הייתה קיימת.
לאחר מכן פונה מינצקר למרכז הסיפור, גיליון גרמני אנונימי, ה Kurtze Beschreibungשהיה טקסט פופולרי מאוד שפורסם לראשונה ב-1602 ולאחר מכן פורסם מחדש תריסר פעמים במהלך שאר המאה.
זה הצביע על אחסוורוס כאדם מוזר שפגש תאולוג לותרני והסביר לו שהוא סנדלר יהודי שנולד 1,500 שנה קודם לכן בירושלים, מתי ובמקום שסירב לעזור למשיח בדרכו לצליבה וקילל לשוטט על פני האדמה עד שיבת המשיח. החשבון כלל פרטים על הצליבה, מותם של השליחים ועל אחאסוורוס עצמו – למשל שהוא דיבר גרמנית במבטא סקסוני.
מינצקר שואף לתאר את מחבר החוברת וכיצד השתנה תוכנו במהלך המאה ה-17. הוא מגבש לא מעט עדויות מפורטות שמובילות אותו למסקנה שפול פון אייצן, מנהיג רשמי לותרני מהמאה ה-16 בהמבורג, שטען כי פגש את אחאסוורוס בשנות הארבעים של המאה ה-15, ודאי כתב את זה. קוראי החוברת, מציין גם מינצקר, היו בוודאי מסוגלים לזהות בגרסה זו של הסיפור גם את פון אייצן וגם את האיש שהוא כינה אחאסוורוס, שהיה ככל הנראה אנטי-קלוויניסט חסר פשרות ידוע לשמצה בשם טילמן חסוסיוס.
בפרק האחרון של ספרו המתקדם, מינצקר מפנה את מבטו אל עצמו – למשמעות של היהודי הנודד בחייו כאדם יורדגולה ישראלי.
מינצקר נולד וגדל במשפחה אשכנזית מתקדמת מהמעמד הבינוני הגבוה בירושלים, אך בסופו של דבר עזב את הארץ כדי ללכת ללמוד ולאחר מכן לעבוד בארצות הברית. הוא למד על אחאסוורוס מחבר קרוב לתיכון, אבל רק הגיע להזדהות איתו בניו ג'רזי, שם דימוי הגלות ושל היהודים כ"זרים נצחיים" רדף אותו והפך יותר ויותר בולט, במיוחד על רקע האלימות של השנים האחרונות בישראל. עם עלייתה של האנטי-ציונות, מודה מינצקר, הוא הגיע "לאמץ את דמותו של אחסוורוס… כמודל לחיים פוליטיים", אך גם לתחושת העצמי שלו.
ה איש בן 2,000 הידהדה בבירור את האגדה על היהודי הנודד, ב חוצפאדיק קול ששעשע את יהודי אמריקה התפוצות במהלך השנים המיידיות שלאחר השואה. אבל האם לא זו הייתה בדיוק הנקודה של מינצקר? המשמעות של הטרופ, כפי שמראה לנו ספרו, זזה על פני זמן ומקום. כך, בביטוי אחרון זה, הוא מגיע לבעלותו כהכרה באי-השקט והניכור שלו, שהוא מחבר אליו. יורד אוטוביוגרפיה ואירועים אחרונים בישראל שהטילו ספק בציונות. בכך השיל סיפורו של היהודי הנודד את שורשיו האנטישמיים, הגזעניים, או את הצדקת הגלות שלו פעם נוספת, כדי להיקרא מחדש כטופ של התנכרות של מינצקר (ואולי שלנו) מהחברה הישראלית בת זמננו. קריאה בזמן.
אני אישית מתאים את כל המתנות ל- קָדִימָהעד $36,000. האם אוכל להתאים את המתנה שלך עכשיו?
שלום, בחור קָדִימָה קוֹרֵא! אני ג'ואל בראון, א קָדִימָה קורא ותומך כבר יותר מ-15 שנה, וכיום יו"ר הדירקטוריון.
אני נלהב קָדִימָה קורא כי זה מתקתק כל כך הרבה מהתיבות החיוניות שלי: עיתונות מצוינת, מיקוד יהודי ונקודות מבט מגוונות. באקלים הפוליטי של היום, מה שאני הכי מעריך זה את קָדִימָההעצמאות של – מתאפשר בזכות נדיבות החברות בה.
ה קָדִימָה מחויבת להביא לכם חדשות יהודיות חסרות פניות וניואנסים. מתפקידי כיו"ר דירקטוריון, אני רואה עתיד מרגש כאשר אנו מרחיבים את תפקידנו כ את קול עצמאי מובהק של היהדות האמריקאית בת זמננו.
בגלל זה אני משלם את זה קָדִימָה. הצעתי מתנה תואמת של $36,000 כהשקעה ב קָדִימָהחדר החדשות של, ואני מקווה שתענה לי על הצעתי להכפיל את המתנה שלך.
– ג'ואל בראון, קָדִימָה כיסא מועצת המנהלים
תמכו במשימתנו לספר את הסיפור היהודי באופן מלא והוגן.
$120
$180
360 דולר
סכום אחר
