משהו נשבר באוניברסיטאות שלנו: התחושה שלנו שכולנו נמצאים בזה ביחד.
אני מלמד באוניברסיטת רוטגרס, שהיא בין האוניברסיטאות המגוונות ביותר במדינה. הן האוכלוסייה היהודית והן האוכלוסייה המוסלמית שלה הן מהגדולות בהשכלה הגבוהה האמריקאית. הקהילות שלנו קיימות מזמן זו לצד זו, ואנו נמשיך לעשות זאת.
או, לפחות, אני מקווה שנעשה זאת. ההשתלטות ההולכת וגוברת של ממשל רוטגרס על הפגנות פרו-פלסטיניות – המשקפות מגמה מטרידה בפריסה ארצית – סיכנו את עתידנו המגוון.
רוטגרס השעה את סטודנטים למען צדק בפלסטין למשך מספר חודשים במהלך החורף, וזה הוציא איומים מצועפים למארגנים של הסתלקות מתוכננת פרו-פלסטינית בתחילת החודש. היא גם התעלמה מתמיכה רחבה בקרב ציבור הסטודנטים במסירת כספי האוניברסיטה מישראל, למרות הצעה שדוגלת בכך שזכתה בתמיכה של כ-80% מהסטודנטים במהלך משאל עם באפריל. (סירובה של האוניברסיטה לשקול את הרעיון הוביל ל צעקות סוערות למטה של נשיא האוניברסיטה ג'ונתן הולוואי במהלך בית עירייה.)
אבל הפיגועים בראטגרס היו מתונים יחסית. הנשיאים בעלי השכר הטוב של אוניברסיטאות קולומביה, ניו יורק וייל זימנו השבוע משטרה לפירוק מאהלי מחאה, ופועלים להשתיק את נאומם של סטודנטים שדורשים צדק לפלסטינים. (מספר אנשי סגל בכל שלושת המוסדות השתתפו בהפגנות והתנגדו למעורבות המשטרה).
פוליטיקאים, יחד עם יהודים מממסדים רבים – כמו ג'ונתן גרינבלט, ראש הליגה נגד השמצה, שהציע כי ייתכן שיהיה צורך לקרוא את המשמר הלאומי לקולומביה – הטיפו האשמות רחבות באנטישמיות נגד המפגינים הללו, תוך שהם מבלבלים את הביקורת על ישראל עם שנאה או אפליה של יהודים כיהודים, אפילו שרבים מהמפגינים הם יהודים.
אין ספק שתקריות אנטישמיות אמיתיות התרחשו במהלך ההפגנות הללו, או שהאנטישמיות בקמפוס הפכה לבעיה חמורה יותר מאז ה-7 באוקטובר. כמה מהסטודנטים שלי סיפרו לי על אירועים שהם חוו בראטגרס, רובם הכי טוב לתאר כמיקרו-אגרסיות – חברים ששואלים אותם מדוע הם לא "ויתרו על יהדותם", או קבוצות של סטודנטים פרו-פלסטינים יושבים ליד סטודנטים יהודים בעליל ומדברים בקול רם על ציונים ופלסטין.
עם זאת, מספר התקריות האנטישמיות שדווחו בקמפוס שלי מוּגדָל רק בכמות קטנה. ובמגמה שנראה שגוררת הרבה פחות דאגה מהרשויות הפוליטיות בקמפוס, חלה עלייה מקבילה בתקריות דומות נגד סטודנטים ערבים ומוסלמים.
לאחרונה, ב-10 באפריל, בתחילת עיד אל-פיטר – חגיגת שלושת הימים לסיום הרמדאן – המרכז לחיים האסלאמיים באוניברסיטת ראטגרס היה הושחת. יצירות אמנות המכילות פסוקים מהקוראן נופצו, הבניין נבזז ודגל פלסטין נתלש ונגנב. למשטרה יש נעצר והוגש נגדו כתב אישום חשוד, ג'ייקוב ביצ'ר, בפשע שנאה פדרלי, אך לא זיהה מניע ספציפי.
אבל העיתוי וההקשר חשובים. חילול מרכז מוסלמי במהלך הרמדאן הוא הפרה טעונה במיוחד. ובכל זאת, סביבת הקמפוס שהממשל סייעה לטפח – כזו שבה אנשים מיהרו לקרוא הטיה או קנאות אפילו לשפה עם כוונות טובות – הקשתה על הדיון ככזה.
למחרת הוונדליזם הראיתי את אחד השיעורים שלי דיווח בחדשות ABC על זה – מאפיין סטנדרטי של שיעורי עיתונות כמו זה שאני מלמד. הכוונה שלי הייתה לתת לסטודנטים להציע את התגובות הרגשיות שלהם למה שקרה בקמפוס שלהם, תוך כדי ביקורת על הסרטון ומספר סיפורים כתובים על אירוע זה.
ידעתי שמטלה כל כך קרובה לבית עשויה להיות לא נוחה עבור חלק מהתלמידים, אבל זה היה סיפור חדשותי מרכזי המתרחש במקום שבו הם חיים ולומדים – משהו שכל עיתונאי שואף חייב ללמוד לסקר. אבל הופתעתי עד כמה הרגשתי מודע לשפה שבה השתמשתי, ואיך הסרטון התקבל. הסטטוס שלי כמלווה – מדריך במשרה חלקית עם ביטחון תעסוקתי מוגבל – גרם לי להשהות.
כיצד יגיבו הסטודנטים היהודים בכיתתי לדיון שלי, שהתמקד בדרכים שבהן הדו"ח לא הצליח להתייחס באופן מלא לסביבת הקמפוס על רקע המלחמה בעזה, לרבות משאל העם על פינוי השקעות וההתפרצות שנגרמה בעקבותיו בעיריית הנשיא?
השתכשכתי לטריטוריה שנויה במחלוקת, והייתי מודע לכך שיכולות להיות לכך השלכות. יש לנו איגוד נלווה פעיל בראטגרס – אני מכהן בהנהלה – אבל עדיין, מדריכים רבים נאלצים לאזן את זכותם לדבר בגלוי בכיתותיהם בשם החינוך מול רצונם לשמור על עבודה קלושה. הדחף לצנזר עצמי ולהימנע מנושאים קשים תמיד היה שם, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את זה כל כך חזק.
מחאות הסטודנטים אינן בהכרח הגורמים העיקריים מאחורי התגובה הזו. זוהי תגובה לאקלים של פחד וחוסר אמון שהוחמר על ידי מנהלים, מנהיגים יהודים כמו מנכ"לית רוטגרס הלל, ליסה האריס-גלאס, אשר השוו את האקלים הנוכחי לגרמניה בשנות ה-30, ו פוליטיקאים כמו הנציגה אליז סטפניק והנציגה וירג'יניה פוקס, שהאשימה תלמידים פלסטינים ומוסלמים בשימוש בשפה של רצח עם.
חלק מהדמויות הללו תיארו בטעות את רטגרס כעוין ליהודים, בעיקר בשל הפרשנות השגויה המכוונת של שפת המחאה והסיסמאות. הם מבקשים להגדיר מחדש את הדיבור כהטרדה, ולסגור את הדיון והוויכוחים.
התוצאה: אוניברסיטה שחסרה את סוג הענווה האינטלקטואלית שכולנו צריכים להפגין, ואשר מחדירת – ללא קשר לאמת – לכל מחאה פרו-פלסטינית רוח רפאים של אנטישמיות. אוניברסיטאות אמורות להיות מקומות שבהם רעיונות נבחנים באמצעות מחקר ודיונים קפדניים, מקומות למידה. המאמצים להדביק את התהליך הזה בדיוק כשמדובר בפלסטין וישראל מערערים את המערכת כולה. זה – לא סטודנטים שמוחים על מלחמה הרסנית שהם רואים כבלתי נסלחת – זה מה שנשבר.
אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך בעיתונות עטורת הפרסים של הפורוורד בפסח הקרוב.
בעידן זה של מידע מוטעה, העבודה שלנו נחוצה כמו שלא היה מעולם. אנו מדווחים על החדשות החשובות ביותר ליהודי ארה"ב, המונעות על ידי אמת, לא אידיאולוגיה.
בזמן שחדרי החדשות נסגרים או מצמצמים, ה-Datilin הסיר את חומת התשלום שלו. זה אומר שלראשונה בהיסטוריה בת 126 השנים שלנו, עיתונות פורוורד היא בחינם לכולם, בכל מקום. עם מלחמה מתמשכת, אנטישמיות גואה ומבול של דיסאינפורמציה שעלול להשפיע על הבחירות הקרובות, אנו מאמינים שגישה חופשית ופתוחה לעיתונות יהודית היא הכרחית.
קוראים כמוך מאפשרים הכל. כרגע, אנחנו בעיצומו של פסח הבטחת נסיעה ו אנחנו עדיין זקוקים ל-300 אנשים שיעשו מתנה כדי לקיים את העיתונות האמינה והעצמאית שלנו.
עשה מתנה בכל גודל והפוך ל-A קָדִימָה חבר היום. אתה תתמוך במשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי-אמריקאי במלואו והוגן.
– רחל פישמן פדרסן, מו"ל ומנכ"לית
הצטרפו למשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי באופן מלא והוגן.
דרושים רק 300 מתנות נוספות עד ה-30 באפריל
$36 $500
$120 $180 סכום אחר
