התמנון – עם זרועות פזורות, לופת את הגלובוס – היה מרכיב עיקרי בקריקטורה האנטישמית האירופית לקראת השואה. הוא זכה לפופולאריות לראשונה בתחילת המאה ה-20, ותועמלנים נאצים פיתחו אותו מאוחר יותר למוטיב חוזר: העם היהודי כיצור מרושע ורב זרועות החונק את אומות כדור הארץ.
הדימויים האלה הפכו לשמצה כל כך, כל כך ספוג אימה היסטורית, שכאשר פעילת האקלים גרטה תונברג פרסמה תמונה בעד הפסקת אש עם צעצוע קטן מפוחלץ של תמנון ב-2023, הזעם שנוצר דחף אותה לפרסם התנצלות פומבית.
משרד החוץ הישראלי, כך נראה, אינו חש במתח כזה. בסוף השבוע, החשבון הרשמי של המשרד ב-X פרסם תמונה המתארת את ממשלת איראן כתמנון מושיט מחושים זדוניים – בדיוק הדקדוק החזותי שארגונים כמו ה-ADL הכשירו את העולם לזהות כקיצור אנטישמי.
האירוניה עשויה להיראות כמעט מחודדת מכדי להיות אמיתית. למרבה הצער, היא מתאימה לדפוס שהתפתח כבר שנים: ממשלת ישראל אימצה יותר ויותר את אוצר המילים הסמלי של האנטישמיות הקלאסית ופרסה אותו מחדש, כשהיא מכוונת את ההיגיון שלה לא ליהודים, אלא לאיראן, לעזה, לארגוני התפוצות המתקדמים – ולפעמים אפילו ליהודי הפזורה עצמם.
אמן הבובות
קחו בחשבון את המקרה של ג'ורג' סורוס.
המיליארדר היהודי יליד הונגריה היה זה מכבר יעד של תיאוריית קונספירציה אנטישמית עולמית, כזו שבה מצביעים על איש כספים יהודי קוסמופוליטי וחסר אזרחות שתיזמר בחשאי את שחיקת הגבולות הלאומיים והממשלות הדמוקרטיות. המיתוס הזה הוביל לרצח המוני. בשנת 2018, רוברט באוורס טבח 11 יהודים בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג, בין השאר משום שהוא האמין שסורוס מתכנן מזימה יהודית להחליף אמריקאים לבנים.
בספטמבר 2017 פרסם יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מם לעמוד הפייסבוק שלו עם הכיתוב "שרשרת המזון". התמונה הראתה את סורוס משתלשל בעולם לפני דמוי אנוש זוחל, שבתורו השתלשל סמל אילומינטי לפני דמות מכוסה ברדס עם אף וו – הד ישיר לקריקטורות "זקני ציון" ששירתו את האנטישמים האירופים.
ה-ADL גינתה את התמונה כמכילה "אלמנטים אנטישמיים בעליל". אבל בעוד יאיר נתניהו מחק את התמונה – מבלי לפרסם התנצלות – אביו סירב להגיב. המסר המרומז: נתניהו לא ראה בתמונה, שכיוונה גם לכמה מאויביו הפוליטיים, בהם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, מעבר לחיוורון.
הפרק לא היה חוסר שיקול דעת צעיר מבודד. כפי שציין אז ג'יי סטריט, נתניהו הצעיר שאב את התמונה מעמוד פייסבוק ישראלי קיצוני עם אסתטיקה שקופה בהשאלה מהאלט-רייט האמריקאי. בזמן שהדף הורד לאחר האירוע, הופיע מיד מחליף במקומו.
זה לא סיפור של צעיר המשתף ברשלנות תכנים שלא הבין. זהו סיפור של מערכת אקולוגית תקשורתית שלמה – המתפתחת במקביל בישראל ובימין הקיצוני האמריקאי – שבה לועגים לאויבי הימין באוצר מילים איקונוגרפי אנטישמי.
ממשלת ישראל לא רק סבלה את תיאוריית הקונספירציה הזו. זה, לפעמים, קידם אותו באופן פעיל – אם כי במונחים סמויים יותר.
כששגריר ישראל בהונגריה גינה מסע פרסום אנטישמי של ראש הממשלה ויקטור אורבן שכוון לסורוס ב-2019, נתניהו התנגד רשמית לשגריר, והתעקש שמשרד החוץ יפרסם הודעה שבה נאמר שסורוס "מערער ללא הרף את ממשלת ישראל הנבחרת בדמוקרטיה". המילים הזינו בבירור טרופית אנטישמי רחבה שמרמזת שסורוס פועל לערעור ערעור ערעור ממשלות ברחבי העולם. ובשנת 2023, השר לענייני התפוצות הישראלי עמיחי צ'יקלי, שתפקידו כלל מאבק באנטישמיות, הכפיל את עצמו בהתקפות דומות נגד סורוס – למרות הביקורת הנרחבת של הקהילה היהודית ההונגרית על כך שהרטוריקה היא טרופית אנטישמית.
'הטור החמישי'
דוגמה נוספת לנטייתה ההולכת וגוברת של ממשלת ישראל לשאוב מקטלוג הרטוריקה והדימויים הנאציים: פוסט באוגוסט 2025 מאת חשבון X הרשמי בשפה הערבית במדינה, המזהיר כי צמיחת המסגדים ברחבי אירופה – מ"פחות ממאה" ב-1980 ל"מעל 20,000 כיום" – מייצגת את ההתפתחות של העמוד החמישי של א.
הביטוי "טור חמישי", שמקורו במהלך מלחמת האזרחים בספרד, יהיה מוכר מיד לכל סטודנט לאנטישמיות. זה קשור באופן מהותי לאחת ההאשמות העתיקות והקטלניות ביותר ברפרטואר של שנאת יהודי אירופה: הרעיון שהיהודי אינו רק זר, אלא אויב מקומי – סוכן של אינטרסים זרים האורבים בתוך גוף האומה. ההאשמה שיהודים מהווים טור חמישי, נאמן לא לארץ מגוריהם אלא לכוחות טרנס-לאומיים צללים, שימשה להצדקת גירוש והשמדה ברחבי אירופה.
כפי שציין משקיף אחד ב-X בתגובה לפוסט, בקצרה הרסנית: "אני זוכר כשישות אחרת קראה ליהודים טור חמישי באירופה. איך זה הלך בדיוק?"
יש כאן רובד נוסף של אירוניה. הפוסט פורסם בערבית, לא באף שפה אירופית, כלומר הקהל העיקרי שלו לא היה ממשלות אירופה שלטענתה מזהירים, אלא האוכלוסייה דוברת הערבית בישראל. במובן זה, זה לא היה כל כך קומוניקט דיפלומטי אלא הכרזה על ברית ציוויליזציונית עם הימין הקיצוני באירופה, ששודרה לקהל שיבין את השלכותיה בצורה החדה ביותר.
מבנה אידיאולוגי משותף
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 האנטישמיות הלאומית, דמותו של היהודי ייצגה סוג מסוים של איום על מדינת הלאום: אויב הגבולות הקשים והפרטיות האתנית, הממס שהמיס את האומה. התמנון היה דימוי יעיל לאיום הזה מכיוון שהוא תיאר כוח חסר מקום – כוח שהתפשט לכל מקום כי הוא לא היה מושרש בשום מקום.
במקום שבו לאומנים אירופיים אמרו שיהודים הם בעיה כי אין להם אדמה, הציונים הראשונים הציעו לפתור את הבעיה על ידי מתן ליהודים שטח משלהם. אם ההיסטוריון הלאומני האנטישמי היינריך פון טרייצ'קה היה יכול לקרוא ליהודים "גורם זר שתפס יותר מדי מקום בחיינו", אז הפעיל הציוני ליאון פינסקר היה יכול להגיב בכך ש"היהודים אינם אומה חיה; הם בכל מקום חייזרים… התרופה היחידה תהיה יצירת לאום יהודי, של עם החי על אדמתו".
הפוליטיקה הרוויזיוניסטית של הימין הקיצוני שבאה לאפיין את חוט הציונות שמקורה בזאב ז'בוטינסקי, שממנו יורדת ישירות מפלגת הליכוד של נתניהו, הפטישיזה את הזהות הלאומית, הדטרמיניזם הביולוגי וההיררכיה, תוך התבססות רבה על מסגרות המחשבה הלאומית האירופית. יהודי הפזורה, בתפיסה זו, לא היה רק אומלל אלא פגום – תוצר חסר שורשים של דפורמציה היסטורית.
המשמעות היא שהציונות הימנית לא באה להשתמש בטרופים אנטישמיים באופן אופורטוניסטי. במקום זאת, היא עושה זאת באמצעות איכות שהיא חולקת עם האנטישמיות הקלאסית – זו של חשד עמוק כלפי הערכים שטרופי ה"גלובליסטים" וה"טור החמישי" נועדו לתקוף. אינטרנציונליזם, זכויות אדם אוניברסליות, פזורה ליברלית; בחזון הזה, כולם מסוכנים.
סורוס מגלם ארכיטיפ יהודי גלותי שהציונות הימנית הגדירה את עצמה מזמן נגדו: זה של היהודי הקוסמופוליטי, הליברל המחויב לעקרונות מופשטים ולא לאומה מסוימת. וכאשר מדינת ישראל פורסת את ההאשמה בעמודה החמישית נגד מוסלמים באירופה, היא לא רק שואלת אוצר מילים של הימין הקיצוני כנוחות טקטית. הוא מבטא הנחת יסוד אידיאולוגית משותפת באמת: שפלורליזם, גבולות פתוחים וקהילות דתיות של מיעוטים הם איומים על שלמותו של גוף לאומי.
זה מסביר משהו שאחרת עשוי להיראות פרדוקסלי: הביצוע הבו-זמני של הימין הישראלי של קורבנות יהודית והעוינות הממשית שלו לחלקים גדולים מהחיים היהודיים בפועל.
ממשלת ישראל סירבה להכיר בגיורים לא-אורתודוכסים, חסמה מבקרי שמאל יהודים את הכיבוש להיכנס למדינה, והתייחסה לארגונים יהודים אמריקאים ליברליים – רוב הצורה של החיים הקהילתיים היהודיים בארצות הברית – כאל יריבים.
אותה תנועה אידיאולוגית המעצבת את עצמה כמגינה על העם היהודי מתייחסת בזלזול לקהילה היהודית הגדולה בעולם, משום שקהילה זו מוגדרת במידה רבה בדיוק על ידי הערכים שהאנטישמיות הלאומנית – והציונות הלאומנית – שניהם נבנו להתנגד להם.
לכן חשוב עמדת התמנון של משרד החוץ הישראלי. לא רק בגלל שההדהוד שלו לדימויים מלאי שנאה המשמשים נגד יהודים הוא מזעזע, אלא בגלל שההדהוד הזה עוזר לחשוף את המבנה של תפיסת עולם שבה הקטגוריות המרכזיות של האידיאולוגיה האנטישמית נותקו מהמטרה המקורית שלהן – ואומנו מחדש על אויבים חדשים.
זהו רגע של אי ודאות גדולה. הנה מה שאתה יכול לעשות בנידון.
אנו מקווים שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, ברצוננו לבקש ממך בבקשה לתמוך ב קָדִימָההחדשות היהודיות העצמאיות של חג הפסח הזה.
זהו רגע של חוסר ודאות גדול עבור התקשורת החדשותית, עבור העם היהודי ועבור הדמוקרטיה הקדושה שלנו. זו תקופה של בלבול וירידה באמון במוסדות הציבור. עידן שבו אנו זקוקים לבני אדם שידווחו על עובדות, יערכו חקירות שדורשות דין וחשבון, יספרו סיפורים חשובים וישתפו שיח כנה על כל מה שמפריד בינינו.
ללא חומת תשלום או מנויים, ה קָדִימָה נתמך לחלוטין על ידי קוראים כמוך. כל דולר שאתה נותן בפסח הזה מושקע בעתיד של קָדִימָה – ולספר את הסיפור היהודי האמריקאי במלואו והוגן.
ה קָדִימָה אינו מסתמך על מימון ממוסדות כמו ממשלות או הפדרציה היהודית המקומית שלך. ישנם אלפי קוראים כמוך שנותנים לנו $18 או $36 או $100 בכל חודש או שנה.
תמכו במשימתנו לספר את הסיפור היהודי באופן מלא והוגן.
תמכו בעבודה שלנו
