בסקירה שפורסמה לאחרונה בכתב העת עמודי השמנה, צוות חוקרים אוסף וסוקר באופן נרטיבי את הספרות על ההשפעות התזונתיות של חולי השמנת יתר או סוכרת מסוג 2 (T2D) העוברים אגוניסטים לקולטן פפטידים דמויי גלוקגון (GLP-1RAs) או אגוניסטים לקולטן פפטיד דמוי גלוקוז (Glucose-dependent insulinotropic polypeptide/glukagon-like peptide). GIP/GLP-1RAs) התערבויות קליניות.
הממצאים שלהם מדגישים מחסור משמעותי במידע זמין, כאשר רק כמות מוגבלת של מחקרים שפורסמו בעבר עומדים בקריטריונים של הכללת הסקירה שלהם. יתר על כן, בעוד שהתערבויות אלו משיגות הפחתה ניכרת בצריכת הקלוריות הכוללת (16-39%), הרכב התזונתי מוערך מדעית רק לעתים רחוקות במחקרים אגוניסטים לקולטן. המחברים ממליצים על מחקרים עתידיים כדי להעריך את השינוי בצריכת החלבון והמיקרו-נוטריינטים החיוניים בעקבות התערבויות GLP-1 או GIP/GLP-1 ולכלול תזונאית דיאטנית רשומה (RDN) בצוות המומחים.
סקירה: צריכה תזונתית על ידי מטופלים הנוטלים אגוניסטים לקולטן GLP-1 ו-GIP/GLP-1 כפולים: סקירה נרטיבית ודיון בצרכי מחקר. קרדיט תמונה: קרוליין רודה / Shutterstock
רקע כללי
השמנת יתר, מוגדרת קלינית כמדד מסת גוף (BMI) מעל 35 ק"ג/מ"ר2, הוא מצב בריאותי ציבורי מדאיג. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך כי 16% מהאוכלוסייה הבוגרת העולמית סובלת מהמצב, כאשר שכיחות זו היא הגבוהה ביותר במדינות מפותחות כמו ארצות הברית (ארה"ב; שכיחות = 42%). השמנת יתר קשורה למחלות נלוות משמעותיות מבחינה קלינית, כאשר מחקרים חושפים סיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2 (T2D), סרטן, מחלות לב וכלי דם (CVDs), מוגבלויות פיזיות ותמותה.
מספר רב של התערבויות תזונתיות, התנהגותיות, פיזיות, תרופתיות וכירורגיות פותחו כדי לסייע לחולי השמנת יתר לרדת במשקל. ההתערבויות התרופתיות החדישות כוללות אגוניסטים לקולטן המגבירים את ייצור האינסולין, מפחיתים הפרשות גלוקגון ומווסתים את התשוקה התזונתית. אגוניסטים לקולטן לפפטידים דמויי גלוקגון (GLP-1RAs) ואגוניסטים לקולטן פפטיד דמוי גלוקגון (GIP/GLP-1RAs) הם שתי התערבויות תרופתיות שנקבעו בדרך כלל, לאור יעילותן חסרת התקדים בהשגת הפחתות משקל ארוכות טווח. חולי השמנת יתר ו-T2D.
עם זאת, המאמר מדגיש שירידה חסרת הבחנה במשקל עשויה לא תמיד להיות דבר טוב, בהתחשב בתפקידים החיוניים של חלבונים בשמירה על בריאות השריר ומיקרו-נוטריינטים (ויטמינים ומינרלים) בתפקוד הסומטי הכללי. למרבה הצער, למרות עדויות משמעותיות ליתרונות הפחתת המשקל של אגוניסטים לקולטנים, רק קומץ מחקרים חוקרים את תפקידן של תרופות אלו בצריכת התזונה.
לגבי המחקר
הסקירה הנרטיבית הנוכחית שואפת להבהיר את התפקיד של התערבויות GLP-1 או GIP/GLP-1 RA על הצריכה התזונתית של חולי השמנה או T2D. באופן ספציפי, המחברים חקרו
- יישום התערבויות תזונתיות,
- המתודולוגיות המשמשות לכימות צריכת תזונה,
- שינויים בצריכה התזונתית לפני ואחרי ההתערבויות הקליניות של RA (או השוו בין חולים שעוברים את ההתערבות לאלו שאינם),
- פערים בטיפול התזונתי בקרב חולים אלו.
הנתונים למחקר נאספו ממאגרים מדעיים מקוונים באמצעות אסטרטגיית חיפוש מותאמת אישית של מילות מפתח. מחקרים נכללו אם הם:
- פורסמו באנגלית,
- כללו חולי T2D או השמנת יתר וצריכת התזונה שלהם,
- תוצאות המטופלים נמדדו ודווחו. איסוף הנתונים כלל דוחות צריכת תזונה, מתודולוגיות הערכה, תיאבון המשתתפים, העדפות מזון ומשך הצריכה התזונתית.
ממצאי המחקר
רק עשרה מחקרים עמדו בקריטריוני הסקירה ונכללו בנרטיב הנוכחי. מתוכם, שמונה השוו את הפרמטרים התזונתיים של חולי T2D או השמנת יתר (המקבלים התערבויות RA) מול פלצבו, בעוד שהשניים הנותרים השוו מטופלים שקיבלו התערבויות RA לאלו שקיבלו ייעוץ תזונתי/תזונתי ללא צריכה תרופתית.
בהתערבויות שכללו RA לעומת פלצבו, הצריכה התזונתית הופחתה בין 16% ל-39% בקבוצה הקודמת. לעומת זאת, התערבויות RA לעומת ייעוץ לא הצליחו לדווח על הפחתות צריכת תזונה מובהקות סטטיסטית. יש לציין כי רק מחקר אחד השתמש ב"תקן הזהב" של מדידת צריכת תזונה – היזכרות תזונתית של 24 שעות. המחקרים האחרים השתמשו בווריאציות של ארוחת בדיקה סטנדרטית כדי להעריך את הצריכה התזונתית.
רק שניים מתוך עשרת המחקרים שנכללו דיווחו על השתתפות של תזונאית דיאטנית רשומה (RDN) בצוות המומחים. הערכות של ההשפעות של GLP-1 או GIP/GLP-1 על הצריכה התזונתית גילו שהתערבויות אלו גרמו למטופלים לשנות את העדפתם מדיאטה עתירת פחמימות/שומן לתזונה הכוללת מזון דל שומן וללא מתוק (הפחתות של עד 35%. נצפתה ירידה של 17.1% בצריכת החלבון. אף מחקר לא מדדו שינויים בצריכת מיקרו-נוטריינטים (ויטמינים ומינרלים) כתוצאה מהתערבויות של RA.
מסקנות והמלצות למחקרים עתידיים
הסקירה הנרטיבית הנוכחית חוקרת את השינויים התזונתיים הקשורים להתערבויות GLP-1 או GIP/GLP-1 RA בחולי השמנה או T2D. ממצאי מחקר מדגישים כי תרופות אלו מעודדות בעיקר חולים להפחית את צריכת השומן והמזון המתוק שלהם, מה שמפחית את צריכת הקלוריות הכוללת ב-16-39%.
למרבה הצער, ממצאים אלה חושפים גם פערי מחקר על פני מספר צירים. ראשית, רק 10 מחקרים עמדו בקריטריוני ההכללה, והדגישו את הצורך במחקר נוסף על פני אוכלוסיות, אזורים ואתניות שונות. שנית, נדרשת סטנדרטיזציה של מדדי הצריכה התזונתיים, רצוי תקן הזהב של מבחן ההיזכרות התזונתית של 24 שעות. שלישית, מחקרים צריכים לכלול RDN הן בתכנון המחקר והן ביישום. רביעית, בהתחשב בחשיבותם של חלבונים ומיקרו-נוטריינטים בבריאות האדם, יש לכלול חומרים תזונתיים אלה במפורש בהערכות עתידיות של צריכת תזונה.
