חום ולחות של אוגוסט, חופש גדול, תשעת הימים. לפי כל הכללים אנשים יבחרו להעביר ימים אלו במזגן בבית, מינימום תנועה, מינימום מאמץ. כנראה שלציבור הדתי יש תובנות אחרות לגבי ניצול הימים החמים הללו.
במהלך הימים ראשון- חמישי השבוע התקיימו במכללת הרצוג בגוש עציון, חמישה ימי עיון בתנ"ך. לוגיסטיקה ברמה שלא מביישת שום מבצע צבאי. אם נתייחס לסיכום לוגיסטי יהיו לפנינו הנתונים הבאים: 15000 משתתפים (2500-3000 ביום), 255 הרצאות, טובי המרצים, והרבנים, מתחמי מאהל, בתי מדרש, כיתות, פינות שתיה חמה וקרה וכיבוד קל, סידורי לינה, סדר אירגון ו….ניקיון.
השנה ציינו במכללת הרצוג 20 שנה לימי העיון. תחילתם בימי השתלמות של מורים לתנ"ך, אלא שחווית הלימוד הועברה מפה לאוזן, מחבר לחבר, עד שבשנים האחרונות הימים הללו הם שם דבר בציבור הדתי.
מי מגיע- פסיפס הציונות הדתית. צעירים בחופשה, חיילים שקיבלו יום חופש, נערות מדרשה, זוגות צעירים יותר וצעירים פחות שלקחו יום חופש, פסק זמן ממרוץ החיים המטורף, כדי ללמוד ולהתבשם מן האווירה, חובשי כיפה על כל גדליה וסוגיה, ונשים עם ובלי כיסויי ראש, חצאית או מכנסיים- הכל הולך, העיקר שאתה אוהב תנ"ך.
בלטו בשטח חלק נכבד מתושבי רעננה. בכל מקום ובכל הפסקה נפגשו המבטים הרעננים. החלפנו חוויות ודעות ובארוחת הצהריים היה אפילו זמן להעביר את תמצית השיעורים שבהם לא נכחת מאחד לשני.
ימי העיון הללו, הנמצאים בעיצומם של תשעת הימים בהם אמורים אנו לחוש את כאב החורבן, משום מה גורמים לי לחייך כל שנה מחדש. אני אפילו אעז להגיד שהיושב במרומים מסתכל עלינו, מחייך ואומר לעצמו: מגיעה לעם ישראל גאולה מהירה! אולי אפילו השנה!
